הרב יאשיהו פינטו מזהיר: "אפשר להיות צדיק גדול וליפול באוכל"

בעולם המודרני נתפסת פעולת האכילה פעמים רבות כצורך הישרדותי גרידא או כמרדף אחר הנאות רגעיות של החיך. אולם, בשיעור עמוק ומעורר מחשבה שמסר האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו שליט"א, נחשף פן חדש לחלוטין של השולחן היהודי. בדבריו מסביר הרב כי האוכל שאנו מכניסים לפינו אינו רק דלק לגוף אלא כלי רב עוצמה לעליית הנשמה, אם רק נדע כיצד לגשת אליו בצורה הנכונה.

הרב פינטו פתח את דבריו בניתוח דמותו של יצחק אבינו בבואו לברך את עשיו. לכאורה, עולה שאלה תמוהה. מדוע יצחק, אחד משלושת אבות האומה וסמל המידה והקדושה, מבקש מעשיו להביא לו מטעמים לפני מתן הברכה? הרי מצופה היה שיבקש ממנו לטבול במקווה, לעסוק בתפילה או לבצע הכנות רוחניות מורכבות לפני רגע כה גורלי. התשובה לכך טומנת בחובה את כל תורת עבודת השם דרך החומר.

על פי הסברו של הרב, יצחק אבינו לימד אותנו שיעור נצחי. הוא לא חיפש את ההנאה הגשמית שבבשר, אלא את ה"מטעמים אשר אהבה נפשי". הכוונה כאן היא ליכולת לקחת את האנרגיה הטמונה באוכל ולהפוך אותה לכוח רוחני שמניע את הנפש. האכילה בקדושה היא זו שאפשרה ליצחק להתחבר למקור הברכה ולהשפיע אותה הלאה.

הרב פינטו הציב בדבריו תמרור אזהרה ברור בפני השומעים. אדם יכול לשבת לשולחן ולאכול כבהמה או כחיה רעה, כשהוא מונע מיצרים חייתיים בלבד ומתמקד רק במילוי בטנו. מצב כזה מוריד את האדם למקומות נמוכים. לעומת זאת, כאשר האדם ניגש אל הסעודה מתוך הכרה, ביראת שמיים ובקדושה, השולחן הופך למזבח. הרב מדגיש כי שילוב דברי תורה במהלך הסעודה הוא קריטי, שכן הוא מוציא את הארוחה מגדר "זבחי מתים" והופך אותה לסעודה מצווה שמעלה את האדם מעלה מעלה.

לסיכום, המסר של האדמו"ר הוא חד וברור. אין פעולה שהיא גשמית מדי עבור עובד השם. גם מתוך הצלחת וגם מתוך המטעמים, יכול האדם להגיע למקומות הגבוהים והקדושים ביותר. הכל תלוי בכוונת הלב ובדרך שבה אנו בוחרים לצרוך את מה שהעולם הזה מציע לנו. האוכל יכול להיות משקולת המושכת מטה, אך הוא יכול להיות גם הסולם שבאמצעותו נגיע לשמיים.