ואז אמרתי להם את האמת הקשה: "אתם כבר איחרתם"

לפני כמה ימים ישבתי עם זוג צעיר שבא להתייעץ איתי.
האישה שאלה אותי:
"כבוד הרב, אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו בני תורה. מתי נתחיל להשקיע בחינוך שלהם?"

התשובה שלי הפתיעה אותם:
"להתחיל? כבר מאוחר!"

הם הביטו בי בתמיהה, ואני פתחתי את ה"פלא יועץ".
בספרו המופלא, בערך "תורה", כותב רבי אליעזר פאפו זצ"ל משהו שנשמע כמעט בלתי אפשרי לאוזניים המודרניות שלנו: מי שרוצה שבניו יזכו לכתרה של תורה, צריך להשתדל עליהם מן ההיריון ועוד לפני כן.

ה"פלא יועץ" מסביר שהאב והאם צריכים לצעוק לאביהם שבשמיים שייתן להם זרע קודש, זרע אנשים שלמים במידות ובדעות, והמה חכמים מחוכמים.
התפילה לא אמורה להיפסק - לא קודם ההיריון, לא במהלכו, ולא אחרי הלידה.

והרב נותן עצה מעשית נוספת: לחלק כסף לתלמידי חכמים ולבקש מהם שיתפללו עבורכם.

במהלך ההיריון, כותב ה"פלא יועץ", האישה צריכה להשתדל לשמוע דברי תורה.
וכאן הוא מביא את הסיפור המדהים על התנא האלקי רבי יהושע בן חנניה, שעוד לפני שנולד אימו הייתה הולכת לבית המדרש לשמוע דברי תורה, ואמרה לחכמים:
"בקשו על הוולד שבמעיי שיהא חכם".

וכשילדה, היא הוליכה את העריסה שלו לבית המדרש, כדי שהתינוק ישמע דברי תורה ויתקבעו במוחו.

ה"פלא יועץ" גם מזהיר שלא לשיר לתינוק הבוכה שירי נוכרים ושירי עגבים, "כי נפש הוולד הוא חובל".
כמה הורים משמיעים לתינוקות שירים מפוקפקים, סתם כי "זה מה שיש", או "זה מה שמרגיע אותו".
אבל מה שאנחנו שרים לתינוק - נחרת לו בנשמה.

וכשהילד מתחיל לדבר, כותב ה"פלא יועץ", על אביו ללמדו תורה.
בכל יום ובכל שעה - פסוקי תורה וענייני תורה.

וכשהוא קצת יותר גדול ונשלח לתלמוד התורה, זה לא מסיר אחריות מההורים - שכן הלימוד של הבית הוא העיקר.

המלמד חשוב, תלמוד התורה חשוב, אבל בכל יום, בכל לילה, בכל שבת ובכל עת פנויה - האב ילמד עם התינוק כפי כוחו.
ואם האיש לא יכול, וזכה שכבר הילד גדול ממנו בתורה, או אם אין לו פנאי - ידבר עד כדי תחנונים (!) עם תלמיד חכם שילמד עם בנו.

ואם אין תלמיד חכם בעיר? אז יגלו למקום תורה.
כן, לעקור בית. לעבור עיר.
כי אין לך השקעה גדולה מזו.

ה"פלא יועץ" מוסיף שחובה גם לחנך את הבנות במידות טובות - שיסתפקו במועט, שלא יהיו עצלניות ולא דברניות.
ועל האב והאם לחנכן בתפילות ובברכות, ושיהיו צנועות - "כל כבודה בת מלך פנימה".