הרב ראובן אלבז חושף: "תעשה את זה והתפילות שלך יתקבלו"

השבוע בשיעורו, יצא הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א בקריאה נרגשת המכוונת לליבו של כל יהודי ויהודייה. הרב, הידוע ביכולתו לגעת בנימי הנפש העמוקים ביותר, הניח על השולחן שאלה נוקבת שמטרידה רבים מאיתנו: מדוע לעיתים אנו מרגישים שהתפילה שלנו אינה נענית? מהו אותו מחסום בלתי נראה שמונע מהמילים היוצאות מפינו לבקוע את הרקיעים ולהתקבל לפני כיסא הכבוד?

הרגע שבו הכל נעצר

הרב פתח את דבריו בתיאור אחד הדברים הנוראים ביותר שיכולים לקרות לאדם בשעה שהוא עומד בתפילה. לדבריו, המכשול הגדול ביותר הוא חוסר המודעות הבסיסית למעמד. "תגיד לי," שואל הרב בקול מלא כאב ורחמים, "חשבת פעם עם מי אתה מדבר?" השאלה הזו אינה שאלה רטורית בלבד, היא המפתח לכל עולם העבודה שבלב. הרב מדגיש כי ברגע שאדם מוציא מילים מפיו אך מחשבתו נמצאת במקום אחר, הוא למעשה מפספס את כל המהות של המפגש עם בורא עולם.

הרב מסביר, התפילה אינה סדרה של טקסטים שיש "לגמור" או חובה שיש "לסמן עליה וי". מדובר בדיאלוג חי וקיים. כאשר אדם פותח בברכת "אדו-ני שפתי תפתח", הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא שיסייע לו בכלל לדבר לפניו. המחשבה המלווה את המילים חייבת להיות חד משמעית: אני עומד כעת לפני מלך מלכי המלכים. אם המחשבה הזו נעדרת, אומר הרב בנחרצות, האדם כלל לא יצא ידי חובת תפילה באותם רגעים, שכן גופו כאן אך נשמתו רחוקה.

המלחמה על הריכוז בעולם רועש

הרב אלבז אינו מתעלם מהקשיים האובייקטיביים של הדור שלנו. הוא מתאר בציוריות את אותו "אדם מסכן" שמגיע לתפילה כשהוא טרוד ומבולבל. דאגות הפרנסה, חובות המיסים, עסקים שלא עלו יפה או טרדות היומיום השוחקות, כל אלו הם "גנבי דעת" המנסים להסיח את תשומת הלב מהקדושה. הרב מגלה הבנה עמוקה לצער ולטרחה של הציבור, אך יחד עם זאת הוא מציב רף בלתי מתפשר.

"הראש שלו נמצא במקום אחר," מסביר הרב, "הוא עומד ומתפלל אבל המחשבה שלו רצה למשרד, לשוק או לבעיות בבית." המצב הזה, שבו התפילה הופכת למכנית, הוא הגורם הישיר לכך שהתפילה לא מתקבלת כראוי. הרב קורא לכל אחד ואחד מאיתנו לעצור רגע לפני שהוא מתחיל את העמידה, לנשום עמוק ולהזכיר לעצמו את גודל השעה. זהו הזמן היחיד ביום שבו אנו יכולים להניח את כל העולם בצד ולהתחבר ישירות למקור החיים.

המאמץ שבונה קשר

המסר המרכזי שיוצא מדבריו של הגאון הרב אלבז הוא הצורך בהשתדלות ובמאמץ. "תשתדל, תתאמץ בלב שלם," הוא מפציר. הריכוז בתפילה אינו דבר שמגיע בקלות, הוא דורש עבודה. כאשר אדם נלחם על מחשבתו, כאשר הוא מחזיר את עצמו שוב ושוב אל כוונת המילים, הוא מוכיח לקדוש ברוך הוא כמה הקשר הזה חשוב לו.

הרב מדגים כיצד המילים "ברוך אתה השם" צריכות להיאמר מתוך רעדה פנימית ושמחה על הזכות לדבר עם הבורא. זהו סוד הכוונה: לדעת שאתה עומד לפני השם יתברך. רק מתוך ההכרה הזו, התפילה מקבלת כנפיים. הרב מסיים בברכה ובקריאה לחיזוק, שנזכה כולנו לעמוד בתפילה מתוך יישוב הדעת, להרגיש את הנוכחות האלוקית בכל מילה ולראות בישועות גדולות עבור כל עם ישראל.