
יהדות

"בוא איתי, מה אכפת לך?" הציע אלעד ליוגב. "זה כולה שיעור תורה!"
יוגב לא התלהב, אבל הסכים. להפתעתו הרבה, הוא נהנה מאוד מכל השיעור.
אבל בסוף השיעור הרב אמר משפט אחד, בשם מרן ראש הישיבה רבי אהרן יהודה ליב שטינמן זצ"ל, שנגע בו:
"נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי מוותר מפסיד".
יוגב כתב את המילים על פתק ואת הפתק קיפל לתוך הארנק. בהדרגה הוא התחזק. התחיל להניח תפילין כל יום, ובסופו של דבר קיבל על עצמו שמירת שבת מלאה.
הוריו לא התנגדו, אבל היה לו קצת קשה לחיות בבית שלא שומר שבת, והוא התחיל להתארח בשבתות בישיבות לבעלי תשובה בירושלים.
השנים עברו, והוא כבר בן 28, רווק, מחפש שידוך. במוצאי שבת אחד בירושלים הלך לכותל. עמד מול האבנים העתיקות ולחש תפילה מעומק הלב.
"ריבונו של עולם", דמעה קטנה ירדה לו על הלחי, "רק אתה מזווג זיווגים. בבקשה, שאזכה להתחתן השנה!"
בדרך הביתה יוגב נכנס לסופרמרקט בכניסה לעיר. התור בקופה היה ארוך נורא. העגלה שלו הייתה עמוסה, וסוף סוף הגיע תורו.
ואז התחיל המבחן. הקונה שלפניו בקופה גילה שחסר לו מאה שקל. יוגב פתח מיד את הארנק והשלים את החסר.
רגע אחרי, הגיעו מאחוריו זוג מבוגרים עם עגלה עמוסה.
"תסלח לנו", הם ביקשו בחיוך, "אתה יכול לוותר לנו? אנחנו ממהרים למסיבת הפתעה של הבת שלנו!"
באותו רגע בדיוק נפל הפתק מהארנק.
"נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי מוותר מפסיד", קראו המילים מתוך המכתב.
יוגב חייך לעצמו והסכים בשמחה.
"יהי רצון שבזכות הוויתור שלך, תזכה להתחתן עוד השנה!" בירכו אותו בני הזוג בחמימות. כל מי שהיה מסביב ענה אמן.
למחרת בבוקר, אימו מחייגת.
"התקשרה אליי דודה פרידה. יש לה מישהי בעבודה, בת 24, מבית שומר תורה ומצוות".
יוגב העביר את הפרטים כמקובל, ותואמה פגישה בין השניים. הם נפגשו, טיילו, שוחחו. הכול הרגיש טבעי וטוב.
בפגישה הרביעית קבעו שבפעם הבאה יוגב יגיע לבית הוריה, לפגוש אותם לראשונה.
הגיע היום. יוגב הגיע, המשודכת פתחה את הדלת בשמחה והציגה אותו להוריה. לפתע ההורים קמו, הביטו בו, ושתקו. גם הוא שתק. הם הבינו. רק המשודכת לא הבינה מה קורה.
ואז כולם פרצו בקול.
"זה אתם!" הוא קרא.
"זה אתה! מהתור!" הם ענו בחיוך גדול.
"דע לך שכל הקנייה ההיא הייתה בשבילה, ליום ההולדת שלה!"
בחסדי ה', בני הזוג זכו להקים בית נאמן בישראל והיום כבר יש להם חמישה ילדים, בלי עין הרע.
בזכות התפילה, בזכות תיקון המידות, ובזכות הוויתור!