כשרות במזון תעשייתי: מה מסתתר מאחורי הקלעים?

בתחילת שנות ה־80 כבש את השוק החלב העמיד, מוצר מהפכני שיכול לעמוד על המדף ימים רבים.

כאשר תנובה העבירה את קו הייצור למפעל המשוכלל שלה ברחובות, התעוררה בעיה טכנית: בתהליך המזיגה נוצר קצף שפגע באטימה ההרמטית של הקרטונים וגרם לחלב להתקלקל.

מאות אלפי ליטרים הושמדו, ולא עזרו אפילו מערכות מחשוב שהושקעו בהן עשרות מיליוני דולרים.

הפתרון הגיע בדמות נוזל לבן וצמיגי בשם "חומר מונע קצף".

חומר מונע קצף הכרחי כמעט בכל תהליך ייצור שבו נוצרת הקצפה. הקצפה מתרחשת במגוון תהליכים: תגובה של עמילנים עם מים, כמו בשטיפת תפוחי אדמה, מזיגת משקאות חריפים המכילים אלכוהול, חלבונים בעלי תכונות הקצפה, כמו במזיגת חלב ותהליכי תסיסה, כמו בבירה ומשקאות קלים.

החומר נמצא גם בשמן בישול למניעת קיצוף בטיגון, ובסבוני מדיחי כלים כדי שהקצף לא יפגע בפעולת המכשיר.

לעיתים החומר נדרש מסיבות כשרותיות, כמו בירקות שטופים, יש לשבור את בועות הסבון כדי שלא יתלכדו בהן זחלים שלא יוסרו גם לאחר השטיפה.

עיקר יעילות החומר נובעת ממרקמו המבוסס על חומר שומני. קיימים מספר סוגים: הראשון הוא חומרים על בסיס סיליקון (צורן), שעווה הידרופובית, או קרוסין ודלק.

הסוג השני, שהיה נפוץ במשך שנים בתעשייה, הוא "אנטיפום", העשוי ברובו משומן חיות. חומר זה נמצא בהרבה מהקפה הנמס המיובא, וכמובן, לא היה לו תחליף כשר.

הסוג השלישי הוא מבוסס אלכוהול, שייתכן שהופק מיין נסך, חלב עכו"ם, חמץ, פירות ערלה ושלל איסורים נוספים.

הפתרון הכשרותי הוא חומר מונע קצף על בסיס שמן צמחי. אולם כדי להיות בטוחים שזהו אכן החומר המשמש, נדרש גוף כשרות המסוגל לפענח את המרכיבים המופיעים בשפות זרות.

היו מי שרצו להתיר באופן גורף את השימוש בחומר מונע קצף, בטענה שהוא ניתן באחוזים קטנים הבטלים בששים.

אולם לא ברור שמותר לקחת איסור במו ידינו, להשליכו למאכל ולבטלו לכתחילה?

זו הסיבה שגם מוצרים "תמימים" לכאורה דורשים כשרות מהודרת, שכן החומר מונע הקצף המצוי בהם עלול להכיל מרכיבים אסורים, ורק פיקוח כשרות הדוק יכול להבטיח שהחלופה הכשרה היא זו המשמשת בפועל.