המחקר שחשף ידע מסתורי שמוטבע בלידה, כבר מהיום הראשון

הרב שלמה וולבה זצוק"ל, מגדולי המשגיחים בדור האחרון, סיפר פעם לתלמידיו על מחקר מרתק שערכה קבוצת חוקרים באירופה; הם התעניינו בלהקת ציפורים מקומית ובדרך המדהימה שבה הן מתגוננות מפני נשרים טורפים.

מה שגילו היה פשוט יוצא דופן:

ציפור תצפית אחת עמדה בראש הגבעה. ברגע שזיהתה נשר מתקרב, היא השמיעה שריקה מיוחדת, וכל הלהקה, כאחת, נפלה ארצה והתחבאה.

כשהסכנה חלפה, השמיעה הציפור שריקה נוספת, הפעם במנגינה שונה. הפעם זו הייתה הודעה על חזרה מלאה לשגרה.

כדי לברר את העניין עד תומו, החוקרים הכניסו מספר ציפורים למעבדה. הן הטילו גוזלים, והחוקרים הפרידו את הגוזלים מהוריהם מיד לאחר שבקעו.

הגוזלים גדלו בבידוד מוחלט, ללא כל קשר לציפורים אחרות, ללא כל "חינוך".

כשהגוזלים היו בני שבוע בלבד הפעילו החוקרים הקלטה של אותה שריקת אזהרה שנשמעה בטבע.

התוצאה הייתה מדהימה: בשריקה הראשונה כל הגוזלים נפלו מיד על רצפת הכלוב. ואז הושמעה השריקה השנייה, וכולן חזרו להתעופף.

השאלה הגדולה של החוקרים, שקיבלה מענה תיאורטי בלבד, היא: איך זה הגיוני?!

גוזל בן שבוע, עיוור, שמעולם לא שמע את קול אימו, שמעולם לא ראה נשר, מכיר את שריקת האזהרה הזו. היא נטועה בו. מוטבעת בו. חקוקה במוחו הזעיר.

מי "תכנת" אותו? מי הזריק לו את המידע הזה?

איזה פלא! הקדוש ברוך הוא שתל בתוך מוח זעיר של גוזל בן שבוע תוכנת הישרדות מושלמת, ידע מולד שפועל מרגע הבריאה.

הרב וולבה ביקש ללמד את התלמידים שאדם יכול להכיר את הבורא אפילו על ידי התבוננות על ציפור פשוטה. צריך רק לרצות, צריך רק לפתוח את העיניים ולראות את הפלא שמתרחש כל רגע בבריאה.

הבחירה, לימד אותנו הרב זצ"ל, היא שלנו: האם לראות את היד האלוקית שמניעה כל דבר קטן בעולם, או להסתכל על אותו דבר ולהישאר אדישים.

לפעמים ציפור פשוטה, גוזל זעיר, יכולים ללמד אותנו על גדלות הבורא יותר מכל דבר אחר. רק צריך לבחור לראות.