"אפשר לדבר בבקשה עם הנשיא טראמפ?" הרב יהונתן ענבה בטורו לפרשת השבוע

יש מתנה שהקב"ה בחר לתת לעמו מתנה שמלווה אותנו שנים, שטומנת בתוכה אין־ספור אפשרויות. לצידה ישנם אין־ספור ניסיונות, ומי שזוכה לעמוד בהם יוכל למלא את רצונותיו במשך החיים בצורה הקלה, הזמינה והנכונה יותר.

תפילה היא לא הוצאת מילים מוסכמות שאנו מצווים לאומרן כדי לצאת ידי חובה הלכתית כזו או אחרת. תפילה היא פועל יוצא של אמונה שלמה בבורא העולם היא הצהרה מפורשת של האדם המאמין, אשר מוסר את רצונותיו ומהותו למי שכל הכוח, העוצמה והשפע נתונים בידיו.

בפרשת השבוע אנו מקבלים תזכורת מעשית לכוחה של התפילה ולמעשה למקומה המרכזי והבסיסי בעולם הגשמי. יעקב אבינו מעניק ליוסף את העיר שכם, ומוסיף וטוען:

"אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי".

אנחנו עוצרים לרגע ושואלים: הרי מי שכבש את שכם היו שמעון ולוי, ולפי הכתוב יעקב אף התנגד לפעולה הצבאית במקום אז מדוע הוא לפתע טוען אחרת? מכוח מה הוא נותן את העיר דווקא ליוסף?

את התשובה לכך מבאר לנו אונקלוס: באמת אין מדובר כאן בחרב וקשת פיזיים, אלא ב"בצלותי ובבעותי" בתפילה ובתחנונים.

יעקב אבינו מלמד אותנו משהו מהפכני: גם כשיש מציאות של כוח, של מלחמה, של נשק שנראה ומרגיש כל כך אמיתי למעשה הכוח האמיתי הוא התפילה. היא זו שקובעת, היא זו שמפעילה והיא זו שמכריעה את המציאות.

ולנו יש כאן מסר לדורות: לעולם אל תמעיטו מכוחה של התפילה. לעולם אל תיפלו בדמיון של העולם הגשמי. לעולם אל תתרגלו לזכות של פנייה לבורא עולם כי אם תעשו זאת, אולי תפסידו את המתנה שיכולה לשנות לנו את החיים לטובה.

מורה אחד בבית ספר יהודי בארצות הברית החליט ללמד את תלמידיו את המסר הזה בדרך מקורית במיוחד. בוקר אחד נכנס הרב לכיתה עם חיוך מסתורי.

"ילדים, בואו תתקרבו", הוא אמר. התלמידים הקיפו אותו בסקרנות.

הרב הוציא את הנייד, חייג, ושם על ספיקר.

"למי הרב מתקשר?" שאל אחד הילדים.

"תכף תראו בעצמכם", ענה הרב בחיוך.

"הבית הלבן, בוקר טוב", נשמע קול המזכירה מהרמקול. הילדים פערו עיניים. הבית הלבן?!

"בוקר טוב, הייתי רוצה לדבר עם הנשיא דונלד טראמפ בבקשה", אמר הרב בנימה רגועה.

"אני מצטערת, אדוני", ענתה המזכירה בנימה מנומסת אך נחושה. "הנשיא עסוק מאוד. אין אפשרות לחבר אתכם אליו. יש 300 מיליון אזרחים במדינה, אנחנו לא יכולים לענות לכל אחד".

הרב לא ויתר. "זה דחוף, אני באמת צריך לדבר איתו".

"אדוני, אני מבינה, אבל זה לא אפשרי. אתה יכול לשלוח מכתב, ואולי רק אולי מבין עשרת אלפים המכתבים שהנשיא מקבל כל יום, המכתב שלך יגיע אליו".

הרב אמר תודה וניתק. הוא הסתכל על הפנים המופתעות סביבו.

"ילדים, סליחה שלא יצא לי להפתיע אתכם כמו שתכננתי. אבל עכשיו תחשבו רגע: הנשיא של ארצות הברית, האיש הכי חזק בעולם, לא יכול להקשיב לי אפילו לא שתי דקות. יש לו יותר מדי עיסוקים".

הוא עשה הפסקה קצרה והמשיך:

"אבל הקדוש ברוך הוא, מלך העולם, זה שברא את כל העולם כולו הוא כן מוכן להקשיב לכם. בכל שעה. לכל בקשה, לכל משאלה, לכל מילה שאתם אומרים אליו. תלמדו להעריך את זה. אם תשתמשו בזה נכון, יש לכם קשר ישיר עם מי שיש לו את כל האפשרויות בעולם למלא את כל מה שאתם צריכים".

הכיתה השתתקה. המסר היה ברור.

"ילדים יקרים", אמר להם הרב, "תזכרו את היום הזה. בכל פעם שתתפללו ערבית, שחרית או מנחה, בכל פעם שתפתחו את הפה לבקש משהו או סתם לדבר עם הקב"ה תזכרו: הוא שומע. הוא מקשיב. 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. תנצלו את המתנה הזאת. זה הקשר הכי חזק שיש לכם קשר ישיר עם בורא עולם, האחד והיחיד, מלך מלכי המלכים!"

שבת שלום!