פעם אחת ולתמיד: מים מהברז או מים מינרליים?

השאלה מה עדיף לשתות מלווה רבים מאיתנו ביומיום: מים שזורמים ישר מהברז, או מים מינרליים בבקבוק. יש מי שבוחר לפי הטעם, אחרים משיקולים בריאותיים, ויש גם כאלה שפשוט רגילים למה שגדלו עליו. אבל מה באמת עומד מאחורי ההבדלים בין סוגי המים, אם בכלל קיימים כאלה?

מי השתייה שמגיעים לברזים בבתים בישראל נשאבים ממקורות מים מתוקים, ובראשם הכינרת. משם הם מוזרמים לכל רחבי הארץ באמצעות מערכות הולכה ארציות ועירוניות, שעוברות פיקוח קפדני. לצד מים אלו, קיימים גם מים מינרליים, שמקורם במעיינות טבעיים ובמקורות תת קרקעיים, לרוב באזורים הרריים.

המים המינרליים נוצרים כאשר מי הגשמים מחלחלים דרך שכבות הקרקע והסלע, ובמהלך הדרך סופגים מינרלים שונים מהאדמה. כאשר הם פורצים החוצה במעיינות, הם מכילים הרכב מינרלי טבעי. חברות מסחריות אוספות את המים הללו, מסננות אותם וממלאות אותם בבקבוקים המיועדים לצריכה.

רבים נוטים להאמין שמים מינרליים הם בהכרח בריאים יותר או נקיים יותר ממי הברז. אחרים מעדיפים אותם בזכות תחושת רעננות או טעם שנתפס כעדין יותר. אך כשבוחנים את הנתונים, התמונה מורכבת יותר.

בישראל, רמת איכות מי השתייה נחשבת לגבוהה מאוד. מחקרים שונים מצביעים על כך שאין יתרון בריאותי מובהק למים מינרליים בהשוואה למי הברז. ישנם אף מומחים הסבורים כי במובנים מסוימים, מי הברז עדיפים. אחת הסיבות לכך היא תהליך ההפלרה, שבו מוסיפים פלואור למי השתייה במינון מבוקר, במטרה להפחית עששת ולחזק את בריאות השיניים, בעיקר בקרב ילדים. מים מינרליים, לעומת זאת, אינם מכילים פלואור מוסף.

גם בכל הקשור לטעם, אין תמימות דעים. בניסויי טעימה שבהם המשתתפים לא ידעו איזה סוג מים הם שותים, נמצאו מקרים רבים שבהם דווקא מי הברז זכו להעדפה על פני מים מינרליים.

עם זאת, יש לציין כי מים מינרליים עוברים תהליכי סינון וניקוי לפני הביקבוק, ולכן הם נחשבים בטוחים לשתייה גם במצבים חריגים, למשל כאשר מתגלה תקלה זמנית באספקת מי הברז ונדרש להרתיח את המים לפני השימוש.

בסופו של דבר, הבחירה בין מים מהברז למים מינרליים נותרת בעיקר עניין של הרגל, נוחות והעדפה אישית, ופחות של הבדל בריאותי חד משמעי.