שלושה מילימטרים בלי עוקץ ובלי כוח. הנמלה הארגנטינאית.
שלושה מילימטרים בלי עוקץ ובלי כוח. הנמלה הארגנטינאית. (צילום: Sadet Uslu/shutterstock)

נפלאות הבריאה

הנמלה הזעירה הזאת כבשה יבשות ושינתה סדרי טבע

שלושה מילימטרים בלי עוקץ ובלי כוח, אבל עם שיטה מבריקה. כך הפכה הנמלה הארגנטינאית לאיום עולמי על חקלאות, טבע ואפילו הבית שלנו

אוריאל פדרמן
הוספת תגובה
שלושה מילימטרים בלי עוקץ ובלי כוח. הנמלה הארגנטינאית.
שלושה מילימטרים בלי עוקץ ובלי כוח. הנמלה הארגנטינאית. (צילום: Sadet Uslu/shutterstock)
אא

הנמלה הארגנטינאית, שמוכרת בשם Linepithema humile, נראית במבט ראשון כמו יצור זעיר וחסר חשיבות. שלושה מילימטרים של גוף דק בלי עוקץ ובלי כל מראה מרשים, אבל בפועל מדובר באחת החיות שברא הקב"ה והצליחו להטביע חותם אדיר על הסביבה. יצור כל כך קטן שהצליח לערער מערכות טבעיות שלמות, לפגוע בחקלאות, ולהפוך לאורחת לא רצויה במטבחים ובפחי האשפה של בני האדם.

הסיפור שלה מתחיל בדרום אמריקה, ליד נהר הפרנה. בין עשרות מיני נמלים שנלחמו זו בזו על כל פיסת שטח, הצליחה הנמלה הארגנטינאית למצוא לעצמה מקום שקט. היא לא הייתה חזקה יותר מהאחרות ולא מהירה מהן, אבל היה לה יתרון מסוג אחר. רוב מיני הנמלים מסתמכים על מלכה אחת, אבל כאן כמעט כל קבוצת פועלות זעירה קיבלה שירות ממלכה משלה, שחלקן הטילו עשרות ביצים ביום. התוצאה הייתה גידול מסיבי בכמות האוכלוסייה, עד כדי מושבות שמנו מיליארדי פרטים.

אבל כמו שקורה לא פעם, עוצמה יוצרת גם סדקים. מושבות שהתרחבו יתר על המידה החלו ליצור הבדלים גנטיים, מה שהוביל למלחמות פנימיות. הקרבות הללו החלישו את ההתפשטות בדרום אמריקה, ולכאורה יכלו לעצור את עלייתה של הנמלה הארגנטינאית. אלא שהעולם האנושי פתח לה דלת חדשה.

דרך ספינות מסחר ובלא כל תכנון מוקדם, קבוצות קטנות של נמלים הגיעו ליבשות רחוקות. אירופה, יפן, אוסטרליה וקליפורניה הפכו לשטחי כיבוש חדשים. ההפתעה הגדולה הייתה בעובדה שהנמלים שהיגרו היו דומות מאוד זו לזו מבחינה גנטית, ולכן לא נלחמו ביניהן. הן גם נטו לצמצם את מספר המלכות בכל מושבה, וכך שמרו על אחידות שהגנה מפני התפצלות. מכאן נולד מושג מושבת העל, קן עצום ויציב שמסוגל להשתלט על אזורים נרחבים בלי התנגדות.

ברגע שלא היו לה יריבים טבעיים, הנמלה הארגנטינאית התפשטה בקצב מהיר. נמלים מקומיות שגדלו בסביבה במשך אלפי שנים נדחקו החוצה, גם אם היו גדולות וחזקות בהרבה. הפגיעה לא הסתיימה שם. הנמלים גידלו כנימות כדי לקבל מהן צוף מתוק, מה שהוביל לריבוי מזיקים ולפגיעה קשה בצמחים וביבולים. במילים פשוטות, הפגיעה שחוללו לא נשארה ביער אלא הגיעה עד הצלחת.

אך גם כאן התמונה לא חד צדדית. בדרום מזרח ארצות הברית נתקלה הנמלה הארגנטינאית ביריב מר, נמלי האש האדומות. אלו נמלים גדולות ואגרסיביות שבעלות עוקץ ארסי. בין שני הצדדים התפתחו קרבות קשים שבהם נספרו מיליוני הרוגים מדי שנה. באזורים מסוימים דווקא נמלי האש הצליחו להחזיר את האיזון ולדחוק את מושבות העל.

למרות זאת, הסיפור עדיין לא הגיע לסיומו. הנמלה הארגנטינאית ממשיכה לנסות להתרחב, להקים מושבות חדשות ולפלוש לאזורים נוספים. המאבק בין המינים כבר מזמן הפך לתופעה עולמית, והוא משקף איך יצור קטן מסוגל לשנות סדרי עולם רק בזכות יכולת התארגנות והתמדה.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי