הגאון הצדיק חכם ניסים בן שמעון: יש אנשים שעושים עבירות 'לשם שמיים'

הגאון הצדיק חכם ניסים בן שמעון התייחס לשתי שאלות שנשאלות על חג החכנוכה: בחנוכה אנו אומרים "להשכיחם תורתך", רבים שואלים כיצד ייתכן שאדם ישכח את תורתו, והאם העונש על שכחה זו אינו חמור מדי. התשובה העמוקה טמונה בהבנת מהות ה"שכחה" המדוברת. אין מדובר בכשל זיכרון רגיל, אלא בתוצאה ישירה של הזנחה. חז"ל לימדו אותנו: "אם תעזבנו יום יומיים אעזבך" אם אדם עוזב את תלמודו אפילו ליומיים ספורים, הוא עלול לאבד את אחיזתו בתורה.

היוונים ניסו להרחיק אותנו מן התורה ופעלו במגוון דרכים כדי למשוך את עינינו הרחק מהלימוד. הם מציבים פיתויים והסחות דעת שמטרתם למנוע מאיתנו ללמוד. אם האדם אינו לומד, התורה ממילא נשכחת. זוהי הדרך שבה התורה נעלמת, לא בהכרח בגלל כוח עליון שלוקח אותה, אלא כתוצאה של חוסר השקעה והתמדה. התורה דורשת דבקות יומיומית; כשאנו מרפים, היא נשמטת מאיתנו.

סוגיה נוספת המעוררת תמיהה, נוגעת למעשי היוונים. כאשר ביקשו לפגוע בעבודת הקודש במקדש, לא הסתפקו רק בשפיכת השמנים. במקום זאת, הם בחרו לטמא את כל השמנים. לכאורה, אם אין שמן כלל, אי אפשר להדליק, וזה הפתרון הפשוט ביותר למנוע את המצווה. מדוע, אם כן, התאמצו האויבים דווקא לטמא את השמנים? מה הייתה כוונתם בטומאה זו?

התשובה חושפת תוכנית זדונית ומתוחכמת של מלחמת דת רוחנית. מטרתם העיקרית הייתה לגרום לישראל לחטוא. אם לא היו מדליקים את המנורה, זה היה מצב לא נעים, אך לא נורא מבחינה מהותית. אך האויבים ידעו כי בקרב עם ישראל ישנם אנשים חמים ומסורים, שלא יוותרו על המצווה.

לכן, הם טמאו את השמן. הם ידעו שהיהודים ימצאו שמן טמא ויתחבטו בשאלה האם להדליק בו. ואז, הכוונה הייתה לגרום להם להצדיק את השימוש בשמן הטמא באמצעות טענת ה"לשם שמיים". האדם יאמר לעצמו: "אנחנו רוצים לקיים מצווה, ואם אין שמן טהור, נשתמש בטמא ונעשה זאת לשם שמיים".

זהו השורש העמוק של הרשעות: לגרום לאדם לבצע עבירה תוך שהוא משוכנע שהוא עושה מצווה. האויבים רצו שישראל יעשו את העבירה הזו, כשהם סבורים שהם מקיימים מצווה, וכך יפגמו בנפשם. אסור לטעות ולחשוב שניתן לעשות עבירה לשם שמיים. יש להיזהר מאוד מאנשים שסוברים שהם יכולים לעבור על דבר ה' בתירוץ של כוונה טובה. זוהי מלכודת רוחנית שהרסנית הרבה יותר מחוסר קיום המצווה, שכן היא מערפלת את גבולות הקודש והטומאה ומחטיאה את כלל ישראל. לכן, עלינו לשמור מכל משמר לא רק על המעשים, אלא על טוהר הכוונה ועל ההקפדה הבלתי מתפשרת על ההלכה הטהורה.