אם זה היה הבן שלך, מה היית עושה? | הרב דניאל אוחיון

בדורנו, לא מעט הורים מרגישים מפח נפש מהילדים שלהם, למרות כל המאמצים והמסירות שהשקיעו בחינוך.

לפני כמה שנים, קיבלתי שיחת טלפון. בצד השני של הקו היה אב מיוסר, שתלמוד התורה שבו בנו בן ה־8 לומד החליט להוציאו מהמסגרת.

"מה הייתה הסיבה?" שאלתי.
והאב ענה: "בעיות התנהגות. אומנם הבן שלי מוכשר, אבל הוא תוסס, לא יושב בשקט. היום בשיעור האחרון המלמד לקח אותו למנהל ואמר לו ישר בפנים: 'או אני, או הוא, תחליט!'"

הצעתי לו לחפש תלמוד תורה אחר, ולבקש מהמנהל שלא יספר מה הייתה סיבת העזיבה.

אחרי שבועיים, האב התקשר שוב. הוא סיפר שכשהבין שהסיכויים להתקבל לתלמוד תורה באמצע השנה כמעט אפסיים, הוא החליט באחד הלילות לקום בחצות ולומר את כל ספר התהילים בבכי, ליד מיטת בנו הישן.

הגיעה השעה שלוש לפנות בוקר, והוא הגיע למזמורי השבת. ואז, פתאום, הוא זעק בבכי: "שיר המעלות, מ מ ע מ ק י ם קראתיך ה'!"

הבן התעורר מקול הבכי ושאל בבהלה:
"אבא, מה קרה? למה אתה בוכה?"

האב ענה: "אני מבקש מהקב"ה שיקבלו אותך לתלמוד תורה".

והילד הסתכל עליו ואמר: "אבא, אני מבטיח לך שאני אעשה לך נחת. אבא, אל תבכה!"

תוך כמה ימים, הבן התקבל לתלמוד תורה חשוב. האב שם את כל משקלו בחינוך הילד הזה, ולא הרפה ממנו, כדי שחלילה לא תהיה תקלה נוספת.

לפני שנה, אותו האב התקשר אלי שוב.
"כבוד הרב דניאל, אני מזמין אותך לסעודת סיום הש"ס שהבן שלי עושה".
"סיום הש"ס?!" שאלתי בהפתעה.
"כן!" ענה, וקולו היה מלא רגש.

כשהגעתי לאולם עמדתי שם וחשבתי לעצמי: כמה מסיימי ש"ס הפסדנו...

יש הרבה פעמים שילדים מועדים ועושים דברים שלא בסדר. אבל לפעמים דינם נחרץ בלי מחשבה מספיק מעמיקה.

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל היה אומר שכשרוצים לזרוק תלמיד מתלמוד תורה או מישיבה, צריך קודם כול להתפלל עליו, להתענות בשבילו, להזכיר את שם אימו בתפילה ולבקש עליו רחמים.

אין ספק שהמחנכים והמלמדים עושים עבודת קודש נפלאה, במסירות נפש אמיתית.
אבל לפעמים יש לחיצה מהירה מדי על ההדק, ולא תמיד נותנים הזדמנות שנייה.

השאלה שצריכה תמיד להישאל היא:
אם זה היה הבן שלי, איך הייתי נוהג?