"ברגעים האחרונים שלה החזקתי לה את היד והבנתי מה זה כיבוד הורים באמת"

דולב דוידוביץ' משתף בתובנות עמוקות שעלו מתוך תקופת ההתמודדות הקשה עם מחלתה של אמו. אבחנה רפואית קשה, שצפתה כי נותרו לה רק 48 שעות לחיות, התארכה בנס גלוי לעשרה חודשים ארוכים. דולב מודה לבורא עולם על אותם ימים של ייסורים, ששימשו ככלי לזיכוך נשמתה של אמו.

ברגעים האחרונים של חייה, כשאחז בידה, הבין דולב את משמעות התפקיד היהודי מול המוות. המוות אינו כיליון או "חידלון", אלא חזרה הביתה. הוא תיאר כיצד, למרות שלא יכלה לדבר, הוא שאל אותה האם היא חשה שהיא בידיים של בורא עולם, וקיבל אישור בעיניה. מתוך הכרה זו, הלימוד הוא להשליט את השכל על הלב ולדעת ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד".

המסר המרכזי שדולב מבקש להעביר נוגע למהות האמיתית של כיבוד הורים. על פי הזוהר הקדוש, העזרה האמיתית והכיבוד המרבי מתחילים דווקא לאחר פטירת ההורה. כל מעשה מצווה, ולו הקטן ביותר, נעשה מעתה לעילוי נשמת אמו, וזוהי הדרך העיקרית לכבדה.

אל תפחדו להתקרב לבורא עולם. חזרה בתשובה או התחזקות אינן דורשות שינוי של מי שאתה. אתה נשאר אותו אדם, רק בגרסה משודרגת, אמיתית, צנועה וערכית יותר. אין להתפשר על החיים הקצרים שלנו מתוך פחד משינוי רוחני.