האם אפשר להבין את העולם בלי לשאול מי תיכנן אותו?

המדע, האבולציה ותורת הנצח.
המדע והשערת האבולוציה לא סותרים את התורה הקדושה. מבלי להיכנס למשקל, משמעות וחשיבות חוקי האבולוציה - מה שברור הוא שהאבולוציה אינה מסבירה מי ברא את החומר הראשון. לדוגמא: DNA הוא קוד מידע מסובך מאד, ואין סיכוי (בסטטיסטיקה הגיונית) להיווצר במקרה. בטבע יש הרמוניה ומיזוג בין חלקי הדומם, צומח, חי ומדבר; מערכות מושלמות לא נוצרות במקרה סטטיסטי. אף אדם לא יכול לברוא כנף של זבוב, בטח לא חומר היולי יסודי שיכול להכיל את כל מורכבות העולם.

נוסיף לכך שאבולוציה לכל היותר תסביר את החומר - לא איך הוא נברא, אלא רק את תהליך ההתפתחות (וגם זה לא גורף ולא ברור. אבל אם האבולוציה מסבירה, היא מסבירה בצורה חלקית רק את ההתפתחות). האדם הוא יותר מאשר חומר: יש בו רצון לערכים, מטרות, נצח. האדם אפילו נלחם נגד הטבע שלו למען מטרות ערכיות. יש בו מוסר, רוח ועוד ערכים וכל זה מחוץ לפיזיקה ולביולוגיה. המדע יכול לתאר מנגנונים - לא לברוא משמעות.

החיבור בין המדע לתורה הוא שהמדע מגלה, אבל התורה מסבירה. המדע מגלה איך פועל העולם; התורה מגלה מי מפעיל ומה התכלית. המדע מגלה איך עושים סכין - אבל מהי משמעות הסכין ואיך להשתמש בו, לערכים ומוסר - זה בתורה. האדם יגלה את כל האטום, אבל האדם המוסרי ישתמש בזה לכח חיובי ובונה. המדע יגלה את כוחות ומשאבי הרפואה שהטמיע הקב"ה באדם: מתי, איך, את מי, מי קודם, מתי לרפא, באיזה זמנים ועוד אלפי שאלות ערכיות. זה לא שייך לתרום הרפואה - אלא לערכים.

ובשפת תורת הקבלה: עולם הטבע הוא לבוש של הקב"ה. המדע מגלה את הלבוש - התורה מראה את הפנימיות. רבי יצחק הוטנר אומר שיש מעין שני ספרים של הקב"ה: ספר התורה וספר הטבע והבריאה. מדעי הטבע מביאים לידי ידיעת ה'. המדע מגלה את המשאבים האדירים שהטמיע הבורא בבריאה. ולכן אין סתירה בין תורה למדע. אין מחלוקת בין אמת לאמת. המדע לכל היותר שואף להגיע לאמת עובדתית, אבל התורה מחפשת את אמת המשמעות. תפקיד האדם לחבר בין אמת המציאות לבין משמעות החיים.

האבולוציה יכולה לתאר את תהליך הבריאה - אבל לא להיות תחליף לבורא הבריאה. המדע בוחן סיבתיות בתוך העולם; התורה מדברת על סיבתיות של העולם. המדע שואל איך החומר פועל בתוך מסגרת הטבע; התורה שואלת מאיפה המסגרת הזו בכלל? למה יש חוקי טבע? למה יש קיום? לכן כל תיאוריה מדעית - לרבות האבולוציה - חייבת בורא. כל תיאוריה מדעית מדברת על מה שנראה לעיניים, לא על מה שמעבר לעולם החומר.

ואדרבה: יש בטבע חוקי טבע, עולם מסודר ומאורגן - מה שלא יכול להתבצע לבד. אם נזרוק צלחת מקומה רביעית - לא יהיה סדר בשברי הצלחת. איך אנו מצפים שתהיה אבולוציה, תהליך התפתחות - בלי "מסדר" את הבריאה, את תהליך האבולוציה? הטבע עצמו מוכיח: אם אנו חוקרים את הטבע - זה אומר שאנו מבינים שיש חוקיות. יש סדר בבריאה. אם אין סדר - איך אפשר לחקור את הבריאה? הרי מה שנחקור היום, מחר כבר לא יהיה רלוונטי. אם אנו חוקרים את הבריאה - זה בגלל שיש סדר בבריאה. אם יש סדר - הסדר לא נעשה "סתם", אלא סדר נעשה על ידי מסדר.

הטבע מוכיח שיש תכנון ומטרה - לא אקראיות. ואכן על פי תורת הקבלה ישנו תהליך של השתלשלות. הבריאה היא השתלשלות של אור אלוקי - מדרגה אחר מדרגה. העולם נברא בתהליך של צמצום, שבירת כלים, בניין פרצופים, הספירות והכלים, עליות וירידות, התקדמות אל השלמות. כלומר: תהליך של "מעין התפתחות". כמובן זו לא אבולוציה, אך כן תהליך של התפתחות כפי שמתואר בקבלה.

מבלי להיכנס לאמיתות ומשקל וחשיבות האבולוציה, אך אם היינו מוצאים בה היגיון - היא כמו מעין תיאור מדעי למה שהקבלה תיארה לפני אלפיים שנה. הרמב"ן אומר שהבריאה התחילה מחומר היולי, ומשם הכל התפתח. הווה אומר: לא שנבראה בריאה חדשה, אלא יותר עמוק - היא הייתה בחומר היולי שהתפתח. הווה אומר שכל העולם העצום היה בפוטנציאל בחומר יסודי היולי קטן, וזה מעיד, בהשוואה למח האדם, על אין סופיות כח וחכמת הבורא.

שנבין: אבולוציה זו לא מילה (ח"ו) במקום אלוקים - הפוך. זו מילה עצומה שאומרת שהיה כאן תהליך עמוק, מורכב, עם חכמה על-אנושית אין סופית. כדי שתתפתח עין - חייבים עשרות ומאות מוטציות בו-זמנית. כולן לטובה. כולן ברצף נכון. איך יש ל"סתם ולמקרה" כל כך הרבה מח לעשות מה שהוא מעבר לכללי הסטטיסטיקה? במילים אחרות: כשכל המערכת עובדת מושלם יחד - זה תכנון, לא מקריות.

ואדרבה: הקב"ה השאיר מקום לחכמי אומות העולם לגלות את החכמה האין-סופית שבבריאה. "מה רבו מעשיך השם". לא כדי שנברח לאבולוציה - אלא שנאמר "ראו מי ברא אלה". המטרה היא שהבריאה תהיה שותפה לגילוי הראשית והתכלית שלה. חכמת הבריאה מעידה על בוראה. מטרת המדע לגלות את יד ה' בטבע - והתורה מגלה למה היד פועלת.