החתן סירב לשלם לצלם והרב זילברשטיין עצר את הברכה הנדירה

אחד האתגרים הגדולים של האדם הוא לחיות עם אחרים.
במהלך החיים, אנו מוקפים בדמויות שונות, יש קרובים ויש רחוקים, יש בני משפחה ויש חברים, יש כאלה שנמצאים לידינו שנים ויש כאלה שחולפים.
אבל במערכת היחסים שלנו עם כולם, ללא יוצא מן הכלל, ישנו אתגר בסיסי: איך מסתדרים עם מישהו שחושב אחרת ממך?

חז"ל כבר גילו את הסוד הזה לפני אלפי שנים: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות".
אנחנו נראים אחרת וחושבים אחרת, וממילא יש קושי טבעי להכיל אחד את השני.

אז מה עושים?
התורה מגלה לנו עצה פשוטה: מידת הוויתור.
לא מדובר בוויתור על העקרונות שלך או על מי שאתה באמת.
מדובר ביכולת להתכופף במקום להתנגח, וכך לתת מקום גם לאחר.
זו דרך המלך לחיי שלום, בין איש לאשתו ובין אדם לחברו.

בפרשת ויצא שקראנו בשבת האחרונה, אנו לומדים שיעקב אבינו מוצא את זיווגו על שפת באר המים.
נשמע מוכר? נכון, כי גם אליעזר עבד אברהם מצא שידוך ליצחק אבינו על שפת הבאר, וגם אברהם אבינו ראה את הבבואה של שרה על פני המים.

בזמנו לימד אותי חמי, הרב אברהם חמרה זצ"ל, פשט יפה:
אם אדם רוצה להצליח בזוגיות, עליו להיות כמו מי שמעוניין לשתות מים, עליו להתכופף. ללכת לקראת, לוותר.

לבית הדין "בית דוד", השייך לכולל בו אני זוכה ללמוד, הגיע מקרה מעניין:
חתן טרי ניצב מול הצלם של חתונתו בדין תורה.
בראשות הרכב בית הדין, ישב מרן עמוד ההוראה הגאון הגדול הרב יצחק זילברשטיין.

מצד אחד, הצלם שדורש את מלוא שכרו, ומהצד השני חתן שמתבצר בסירובו.
"יש הרבה רבנים חשובים שהגיעו לחתונה ולא צילמת אותם!" טען החתן.
"ביקשתי שתהיה לי מזכרת מכולם! אני לא מוכן לשלם את כל הסכום!"

אך הצלם ביקש להגן על עצמו:
"עשיתי כמיטב יכולתי! הרבנים החשובים הגיעו לדקות ספורות והתערבבו בקהל. אי אפשר היה להגיע לכולם."

מרן הרב זילברשטיין פנה אל החתן בחיוך החם והמפורסם שלו:
"חתן יקר, החתונה כבר עברה, אתה מתחיל עכשיו חיים חדשים. אני מציע לך: תשלם את מלוא הסכום, ובזכות זה תזכה לחיים טובים עם רעייתך. אל תשאיר את הצלם עם צער בלב. להתחיל בית עם קפידא של יהודי? זה לא כדאי ולא מומלץ."

לפתע, מרן הוסיף משפט, שקיווה שיטה את הכף:
"אם תוותר ותשלם לו, אברך אותך בנוכחות כל הדיינים שתזכה עם כלתך לפרי בטן."

כל הנוכחים נרעשו מהברכה הנדירה של גדול הדור.
אבל החתן, לתדהמת כולם, הכריז באופן נחרץ:
"אני לא מוכן לוותר."

באותו רגע ממש, קם תלמיד חכם שישב בחדר לשם התלמדות לתפקיד דיין, ואמר:
"כבוד הרב! אני אשלם לצלם את כל התוספת, והרב יברך את אחותי, שכבר עשר שנים לא זכתה לילדים!"

החתן, ששמע את דברי הדיין המתלמד, הבין פתאום את ערכה האמיתי של הברכה.
"אני חוזר בי!" הוא התעשת וקרא, "אני מוכן לשלם הכול! רק שהרב יברך אותי ואת כלתי!"

אך הרב זילברשטיין היה נחרץ:
"מאוחר מדי. גילית שאינך באמת מעוניין."

החתן התחנן על נפשו ושלף פנקס צ'קים.
מרן חשב שוב, ואז החליט:
"אתה, החתן, תשלם לצלם את הסכום, ואברך אותך שתזכה לפרי בטן.
אבל גם את הרב, שמסר נפשו והיה מוכן לשלם כסף בשביל השלום למרות שלא היה חייב, גם לו אתן ברכה שאחותו תזכה עוד השנה לפרי בטן!"

החתן שילם לצלם מיד ונפרד ממנו בידידות.
באותה שנה ממש נפקדו החתן והכלה, וגם, אחרי עשר שנות ציפייה, האחות!

חברים אהובים, מוויתור לא מפסידים.