הגאון הרב יצחק יוסף: האם צריך לכתוב 'בס"ד' בראש כל מכתב? ומה לגבי 'ב"ה'?

לגבי כתיבת "בס"ד" או "ב"ה" בתחילת המכתב, אם יש בזה חיוב לפי ההלכה?
הנה, דבר זה הוא מנהג בעלמא שנתפשט אצל רבים, כתפילה לה' יתברך שיעזרהו לכתוב דברים טובים ולא ייכשל בדבריו, אך אין בזה שום חיוב.

ובשו"ת "אגרות משה" נשאל אם יש מעלה לנהוג כן, וכתב שנראה שאין מעלה להקפיד דוקא שיכתבו כך, שזה דבר שלא הוזכר בדברי רבותינו, ואיזו מעלה שייך לכתוב על מכתבי חול שהרבה פעמים כותבים שם דברי הבל, וגם לפעמים דברים אסורים כלשון הרע וכדומה.

ואדרבה, כיון שאות ה' היא אות מן השם הקדוש, וגם הכוונה בזה היא לה' יתברך, לכן יש שפקפקו בזה, [משום שאחר כך לרוב זורקים את המכתב].

ראה בשו"ת "צפנת פענח" שאין לכתוב "ב"ה" בראש המכתבים.

וב"אגרות משה" שם כתב:
"להלכה מסתבר שלא גרע משני יו"דין שכותבים בסידורים שאסור למחוק שלא לצורך גדול, וכן אסור להשליך במקום ביזיון ומכל מקום איני רואה בזה איסור במדינתנו, מכיון שלא מצוי שימחקו, ובמדינתנו לא מצוי כלל שיקחו נייר זה לקינוח בבית הכסא, שיש ניירות מיוחדות לכך. ולהשליך במקום ביזיון גם לא מצוי, כי רגילין לשרוף את הניירות שאינן צריכים ואין לחוש לדבר שלא מצוי כלל."

ואם כותב 'בס"ד', אין שום קפידא לאסור אפילו במקום שיש חשש למחיקה שלא לצורך או לשימוש של ביזיון, שאין בזה שום אות מהשם, דלא שייך זה לאות ד'. וכן אם יכתבו 'בעזהש"י', גם אין קפידא כלל.

ובשו"ת "אבני ישפה" כתב בשם הגאון רבי שמואל ואזנר שכתיבת ב"ה גם כן שווה לבס"ד, שיש להקל בזה.

ובספר "תשובות והנהגות" כתב בשם הגרי"ז מבריסק, שהרמ"א שאסר בזה אינו מטעם מחיקת השם, אלא שזהו כבוד השם לא למחוק כשזהו כינוי לשמו, ולפי זה נראה שאין צורך ליזהר לגבי ב"ה, שהרי אין זה כינוי ממש להשם, ולכן אין בזה מפני כבוד השם.

אך יש שמועה שהגר"א לא נהג לכתוב במכתביו ב"ה, ושגם הגר"ח מוולוז'ין נהג להיזהר בזה ולא כתב ב"ה באיגרות הרשות, שסופן להיזרק באשפה. אלא טוב שיכתוב בס"ד, דהיינו בסייעתא דשמיא, ויצא מכל ספק.