הרב ארז קדוסי: מה גרם לנער להיכנס לבית כנסת ולבכות מול ספר תהילים

"זה קרה לפני כמה שנים, כשעדיין הייתי רחוק מהיהדות.
גרנו אז בדירה חדשה, וממש מול הסלון שלנו, בצד השני של הרחוב, היה בית כנסת.
בתור משפחה שלא שומרת מצוות, זה לא ממש הפריע לנו.
החלונות של בית הכנסת היו תמיד סגורים, אז תמיד ראינו רק צללים מטושטשים של אנשים שמתפללים.

באחת השבתות, כשהייתי בן 18, עמדתי ליד החלון והתבוננתי בצללים.
ופתאום שמתי לב למשהו מוזר, כולם מתנדנדים!
יש כאלה שיושבים, יש כאלה שעומדים, אבל כולם מתנדנדים!

בחיים שלי לא ראיתי משהו כזה.
מי שקורא עיתון לא מתנדנד, אז מה יש שם בפנים שגורם לכולם להתנהג ככה?

זה לא נתן לי מנוחה. אז נכנסתי לבית הכנסת.
בלי כיפה, בלי מושג מה לעשות, פתחתי את הדלת ונכנסתי.
פתאום מצאתי את עצמי מוקף בעשרות אנשים שמתנדנדים!
ילד קטן לחש לי: 'הם באמצע תפילה!'

יצאתי לחכות בחוץ, ושם פגשתי יהודי מבוגר עם זקן ארוך ולבן וטלית על ראשו.
הוא חייך אליי חיוך חם: 'שבת שלום! אתה מחפש מישהו?'

'באתי לדעת למה מי שמתפלל מתנדנד ככה', שאלתי.

'ביהדות אין שאלה בלי תשובה. בוא איתי לספרייה'.

הוא הוציא ספר עבה ופתח אותו בעדינות.
'זה הזוהר הקדוש. כאן כתוב: אור הנר לא נח לעולם ומתנענע לכל הצדדים.
כך נשמות ישראל כנר דולק. כשמתפללים, אור נשמתם מתלהב בקרבם ומתנענעים לכאן ולכאן'.

זה היה כל כך יפה.
'איך מתפללים?' שאלתי.

'קח ספר תהלים ותתחיל לקרוא'.

התחלתי לקרוא את המילים, לאט.
ואז, בלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי... מתנדנד.
התרגשתי עד דמעות.

נפרדנו לשלום, ויצאתי הביתה.
אבל למחרת בערב, ביום ראשון, הרגשתי צימאון מוזר.
משהו בנשמה שרצה עוד.
בבית שלנו לא היה אפילו סידור, אז פשוט יצאתי וחזרתי לבית הכנסת.

הפעם כולם ישבו ולמדו, מתנדנדים בעדינות מעל הספרים.
נכנסתי בביטחון יותר גדול הפעם, וביקשתי מהרב ללמוד תורה.
הוא קיבל אותי בשמחה ענקית והושיב אותי ליד אברך עם זקן ארוך.
זה היה אותו אחד שלימד אותי להתפלל!

הוא חייך אליי שוב באותה חמימות.
'נו נו', הוא אמר, 'אתמול למדנו להתפלל, היום נלמד תורה'.

וככה זה התחיל.
מסקרנות פשוטה על אנשים שמתנדנדים, הגעתי לגלות את האור שבנשמה היהודית".

לשידור הקבוע ביום שני בשעה 15:00, חפשו ערוץ 2000.
ניתן להזמין את הרב לחוג בית ללא עלות. חייגו: 073-3212992