האם מותר לשקר כדי לעשות מצווה? מתוך שיעורו של הרב יניב עזיז

מתוך שיעור שנמסר בישיבת ברכת שמואל בבני ברק מפי הרה"ג יניב עזיז שליט"א, ראש בית ההוראה "מענה ההלכה העולמי" שע"י ערוץ 2000, בנשיאות מרן הראש"ל יצחק יוסף שליט"א:

בפרשת השבוע נאמר "וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י"

נראה כי אבינו יעקב אשר חותמו אמת, משקר על אביו, ואומר לו כי הוא עשו, היתכן, כי מי שנקרא אמת, כדכתיב "תתן אמת ליעקב" ישקר על אביו, בגלל בצע של ברכות.

היום בשיעור נעמוד על ענין השקר ונפתח בשאלה.

אנחנו יודעים שמותר לשקר מפני השלום, האם מותר גם לשקר מפני כל מצוה וכן מפני מידות טובות.

ברבותינו כי כשם שמותר לשקר מפני השלום כן הוא שמותר לשקר מפני קיום מצוה, ובפרשת השבוע יש ראיה יפה לכך. ונתחיל הנה נאמר בעקדת יצחק, "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם", ואמרו חז"ל (במסכת מועד קטן דף יח.) אמר ר' יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים דכתיב "ונשובה אליכם", ואיסתייעא מילתא והדרו תרוויהו. ע"כ.

ויש להבין האיך שיקר אברהם אבינו ואמר "ונשובה אליכם", והרי ה' ציוה עליו להעלותו לעולה? והנה רש"י ביאר על התורה ונשובה "נתנבא שישובו שניהם". ע"כ. כלומר נזרקה בו רוח הקודש. בבחינת ניבא ולא ידע מה ניבא. (כך הבין הכתב והקבלה) וא"כ עדיין יקשה האיך אמר כך. והמפרשים כתבו כמה תרוצים, האבן עזרה כתב: שחשש אברהם שיסרב בנו בידו לקיים את המצוה, וכן מוכח שאמר יצחק לאביו, "ואיה השה לעולה". והחזקוני כתב  "שבו לכם פה" - ירא היה פן יעכבוהו מלשחוט את בנו.  "ונשתחוה ונשובה" - שלפי צורך השעה אפשר לשנות הדבור. ע"כ. כלומר חשש אברהם  שמא יפסיד את המצוה על כן ראה לנכון לשקר. וכן מבואר מהספורנו שכתב "שבו לכם פה"- כדי שלא ימחו בו ושלא יטרידוהו בעשותו הזבח. ע"כ.

ואני בעניותי אמרתי לבאר בס"ד, הנה ידוע שנסיון עקדת יצחק היה נסיון גדול מאוד, מפני שתמיד היה אברהם מחדיר לעם כי ה' מתנגד לענין של הקרבת בני אדם, וכעת הוא מקריב את בנו, ועל כן היה קשה הדבר על אברהם מאוד, אך זו היתה מעלתו שאפילו שהיה קשה לו עשה את ציוי ה'.

והנה כעת אמר אברהם אם אומר להם שאני שוחט את יצחק יצא חילול ה' מזה שידברו ויאמרו, הנה כל הזמן הוא אומר לנו שאין לנהוג כן וכעת הוא נוהג כן, ועל כן העדיף להעלים מהם ענין זה, אמנם אמר בליבו אם בסוף ישחט יצחק, אומר להם שחטפו אותו מידי, וכדו'. וכל זה עשה בכדי שלא יצא חילול ה'. ומכל הנ"ל נלמד שעשה כן מפני צורך מצוה. ומכאן אף ראיה שאם רוצה להנצל מאיסור ע"י שקר שהוא מותר מכ"ש.

והנה בפרשת השבוע נאמר גבי יעקב אבינו שאמר לאביו יצחק "אנכי עשו בכורך", ועמדו גדולי המפרשים  לבאר האיך יעקב אשר נאמר עליו "תתן אמת ליעקב", אמר שקר "אנכי עשו בכורך עשיתי ככל אשר דברת אלי", ורש"י ביאר, "אנכי עשו בכורך" - אנכי המביא לך- ועשו הוא בכורך. "עשיתי" - כמה דברים, כאשר דברת אלי. עכ"ל. ועיין לתרגום אונקלוס, וכן תרגום יונתן בן עוזיאל שביארו כפשוטו. ובאמת אני בער לא אדע להשכיל להבין דברי רש"י שאביו שואל אותו אתה בני עשו, והוא עונה אני. והכונה כן אני עשו, ואיך אפשר לבאר "אני- זה אני יעקב",  "ועשו הוא בכורך". ואמנם ראיתי לרבינו בחיי שביאר הענין יפה לפי הסברו של רש"י, אך עדיין אין הדעת נוחה.

ובאמת מצאתי שכך העיר לנכון האבן עזרא וז"ל:  והמפרש "אנכי עשו בכורך". 'אנכי'  מה שאנכי, אבל עשו הוא בכורך, אינו פשט, ולא יצא מחכמת הדבור. ואם ישאל אדם בב"ד את חבירו האתה הוא חבירי שהלויתי לך כך וכך, ואמר אני, לא יוכל לומר מחשבתי היתה שאני חבירו, ולא יותר. עכ"ל. ועיין שם שביאר ביאור אחר. [אומנם יש גרסאות אחרות באבן עזרא].

ואח"כ מצאתי במדרש שכל טוב [לאחד מהראשונים בתקופת רבינו חננאל] (בראשית פרק כז ד"ה יט) שכתב על הפסוק "ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך". ראיתי בפי' ר' טוביה, עשו הפסיק הענין, וכן אמר יעקב לאביו אנכי הוא המדבר, אבל עשו הוא בכורך, ולא נראו לי הדברים כפתור ופרח, כי יש להם סתירה בכמה מקראות שהן דומין בטעם ובנקודין, ואין לדרוש כך, כי איך יכול לומר אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב), אנכי הוא הוא המדבר, אבל ה' אלהיך, ונשמע הדבר כשתי רשויות חלילה, וכן אנכי רות אמתיך (רות ג ט), איך יכשר לומר אנכי השוכבת מרגלותיך, אבל רות היא אמתיך, ונשמע הדבר כשתי נשים, ועוד אם הודיעו שאיננו עשו האיך השיבו ויאמר אני. אבל אם יש לדון את אבינו יעקב לזכות כך יש לדונו, כי ודאי אמר שהוא עשו, ומבוראו למד לשנות מפני דרכי שלום, כמו שמצינו בשרה שאמרה ואדוני זקן (בראשית יח יב), ודבר הקודש אמר, ואני זקנתי (שם יג), וזה אבינו נתכוין לשם שמים לקנות הברכות ולהאכיל אביו במצות אמו: קום נא שבה. לשון בקשה, כלומר שב בהסיבה, כל ישיבה שאין לה הסיבה, עמידה [שיש בה הסיבה] נוחה הימנה: ואכלה מצידי בעבר תברכני נפשך. עכ"ד. וברוך שכיונתי לדעת גדולים. ועיין למרן החיד"א בחומת אנך שביאר בדרך גמט'.

וראיתי לחזקוני שהביא ביאור אחר, ולפי דבריו מיושבים הדברים על הדעת ללא דוחקים, וז"ל: "אנכי עשו בכורך" יש מפרשים שלפי צורך שעה אפשר לשנות הדבור, כגון אברהם אמרי לי אחי הוא, ונשתחוה ונשובה אליכם, וכגון דוד שבלבל דבריו עם אחימלך ואמר ויהי הנערים קדש. גם אמר שהיה הולך בשליחות המלך. וגם אלישע אמר לחזאל מלך ארם לך אמור לו חיה תחיה והראה הקב"ה שיהרג, וכן מיכיהו שאמר לאחאב עלה והצלח אלא לפי מה שראו אמרו. ד"א לפי שקול הדעת לא כחש לו, כך אמר לו, אנכי במקום עשו בכורך שהרי כבר מכר לי את הבכורה. עכ"ל. ודבריו ברור מללו שלפעמים יש צורך בדבר לשקר, ופה נראה שהצורך שחשש יעקב שעשו יקח את הברכות ויהיה כוח רב לס"א, ואף אימו חיזקה אותו למעשה זה, ואף ידע יעקב שיצחק רוצה לתת לעשו בגלל שהוא הבכור, וכעת הוא הבכור ולו מגיע.

ויש שרצו לומר  שביאור רש"י זה זוהר מפורש, ואציגה את לשון הזוהר ונחזה אמת, וז"ל הזוהר (ח"א עמ' קסז:) אמר ליה רבי יוסי, אף על גב דקאמר רבי יהודה, אנא מסייע לך, דהא כתיב (בראשית כז יט) אנכי עשו בכורך, וכי יאות הוא לצדיקא כיעקב למחלף שמיה בשמא דמסאבא, אלא אנכי פסקא טעמא, ואמר אנכי מאן דאנא, אבל עשו בכורך, והא אוקמוה, אוף הכא. עכ"ל. המתבונן יראה שהזוהר שואל איך יעקב הצדיק מכנה עצמו בשם רשע וטומאה, ועל זה עונה, שלא כיון יעקב את השם עשו על עצמו, אלא כאשר יעקב אמר, עשה ריוח בין אנוכי לבין עשו, וממילא הטומאה נשארה על עשו. אך הזוהר כלל לא שאל על ענין של שקר, ואף לא ענה על השקר. [אמנם אפשר שהרעיון של רש"י טמון בזוהר, אך אין להביא את הזוהר כראיה, כי לא לזה כיון הזוהר, כאשר המתבון יראה]. ועיין בתוך הזוהר בתחילת הקטע, ותראה כמבואר כמו שפירשו.

עוד מצינו כן במדרש רבה (בראשית פרשה ע פסקה יט) וז"ל המדרש: וכל ההוא ליליא הוה צווח (יעקב) לה רחל, והיא עניא ליה, בצפרא והנה היא לאה, אמר (יעקב ללאה) לה מה, רמייתא בת רמאה, לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה "אית ספר דלית ליה תלמידים" (וכי יש חכם שאין לו תלמידים), לא כך היה צווח לך אבוך "עשו" ואת עני ליה. וכו'. עכ"ל. וביאר מדרש זה בפרוש יפה תואר וזת"ד, שטענה לאה ליעקב כמו שאתה שיקרת על אביך, בגלל שאימך אמרה לך, כלומר מפני מצוה, כן אני שיקרתי בגלל אבי, וקימתי מצוה. ע"ש. וכן ביאר זאת בפירוש עץ יוסף וז"ל: כלומר כי היכי דאת שקרת כדי לקיים מצוות אימך וכו'. ע"ש.

וממרן פאר הדור הגר"ע יוסף זצוק"ל שמעתי, ביאור נחמד בענין, וזת"ד: הנה הכלל ידוע כי כאשר אדם קונה שטר חוב מחבירו לדוגמא, שמעון קנה שטר מלוי, בשטר כתוב שראובן חייב ללוי 1000 ₪ והגיע תאריך פריעת החוב, ובא שמעון לראובן ואמר לו תשלם לי את החוב, טוען ראובן אני לא חייב לך אני חייב ללוי, מוציא שמעון את שטר החוב ובו מופיע החוב 1000 ₪, אך טוען ראובן שכתוב בשטר לוי ולא לך, אין זו טענה, כי ההלכה אומרת שבאותה שעה שמעון נקרא לוי, ועל כן חייב ראובן לשמעון את הסכום הכתוב בשטר. ולפ"ז אף כאן מדוע יצחק רצה לברך את עשו, וכי בגלל שהוא היה אדם מיוחד, לא, אלא בגלל שהוא בכור, ועל כן כאשר

ונדקדק ונראה כי כאשר יצחק שואל את יעקב, מי אתה, עונה יעקב תשובה מוזרה, "אני עשו בכרך", מי שאל את יעקב אם הוא בכור או לא, אלא רמז רמז יעקב, אני הוא יעקב אך קניתי מעשו את הבכורה, וא"כ שטר בידי, וראוי אני להקראות עשו, כי השטר הוא בידי שלי, וכמו ששמי מופיע בו. ומדויק עוד שכאשר שאלו שוב יצחק, אתה זה בני "עשו"? השיב יעקב "אני", ולא אמר "אני עשו", כי כעת אין לי היתר, ורק כלפי השטר, אני קרוי עשו, אך באמת אין שמי עשו. וכן נתבונן כאשר עשו הגיע וסיפר ליצחק ואמר לו, "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי", וסיפר לו שמכר לו את הבכורה, ועכשיו לקח לו את הברכות, יצחק עונה לעשו, "גם ברוך יהיה", ותמוה, מדוע ברוך יהיה והרי הוא גנב, ולפי האמור יבואר, כי כאשר מגלה יצחק שעשו מכר את בכורתו ליעקב, א"כ שוב מגיע הברכות ליעקב כי הוא הבכור, ועל כן אמר "גם ברוך יהיה". עכת"ד. ודפח"ח.

עוד ראיה לדבר, הנה בני יעקב אמרו ליעקב אביהם "זאת מצאנו הכר נא הכתונת בנך היא", הרי לנו ששיקרו בני יעקב שלקחו את הכתונת והטבילוה בדם, ואמרו "זאת מצאנו", הכר נא. ונראה שעשו זאת כדי לנחמו, ועל כן כיון שיש בדבר מצוה הותר להם לשקר. ואין להקשות שהרי מ"מ נענש יהודה, שאמרה לו תמר "הכר נא", כדברי רז"ל, זה אינו, שהחטא של יהודה היה על כך מדוע לא ביטל את המעשה שנעשה ליוסף שלא אמר לא להורידו למצרים, ולא על עצם שליחת הכתונת בדם.

וכן מוכח ממה שאמרו חז"ל (במסכת תענית דף כח.) תנו רבנן מה היו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות, אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל, מה עשו כשרין שבאותו הדור, ויראי חטא שבאותו הדור, הביאו סלי בכורים וחיפום בקציעות ונטלום ועלי על כתפיהן, וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות אמרו להם להיכן אתם הולכין אומרין להם לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו, כיון שעברו מהן עיטרום בסלים והביאום לירושלים. תנא הן הן בני סלמאי הנתופתי, תנו רבנן מה הן בני סלמאי הנתופתי, אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, מה עשו יראי חטא שבאותו הדור, הביאו גזיריהן ועשו סולמות והניחו על כתפיהם והלכו להם כיון שהגיעו אצלן אמרו להם להיכן אתם הולכים אמרו להם להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפינו, כיון שעברו מהן פירקום והביאום והעלום לירושלים, ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר זכר צדיק לברכה. עכ"ל. הרי מבואר ששיקרו, בכדי לקיים מצוה. וחז"ל קראו עליהם יראי חטא, וכשרין שבאותו הדור. [אמנם שם היה השקר לגוי, ומ"מ שקר על מי שנשקר, לשקר יחשב, וצריך היתר לשקר].

עוד ראיה הביאו לדבר מדברי הספרי (במדבר פיסקא עח ד"ה נוסעים אנחנו) נוסעים אנחנו, נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים אלא מיד לארץ ישראל, וחכמים אומרים מפני מה שיתף משה עצמו עמהם נתעלם מעיני משה וכסבור שנכנס עמהם לארץ ישראל, ר' שמעון בן יוחאי אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר כי אנכי מת בארץ הזאת (דברים ד כב) שאין תלמוד לומר אינני עובר את הירדן (דברים ד כ"ב) אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן, אלא מפני מה שיתף משה עצמו עמהם, אמר עכשיו ישראל אומרים אם מי שהוציאנו ממצרים ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס אף אנו אין נכנסים. ד"א מפני מה שיתף משה עצמו עמהן, מפני יתרו שלא יאמר משה אינו נכנס אף אני איני נכנס. עכ"ל. הרי מבואר שמשה שיקר בכדי לזכות את יתרו שימשיך עמהם ועל ידי כך ויתחזק יתרו בקדושה, ואח"כ יזכה לא"י. וכן בכדי שעם ישראל לא ימנעו מלהכנס לא"י. וכך פסק רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג' ד"ה קפא) בחלק הרביעי. שמותר לשקר מפני קיום מצוה.

וכן מבואר באורחות חיים (הלכות דיינים אות א) שכתב בזה"ל: אמנם מותר לשנות מפני השלום וגם לערב דעתו עם הבריות כמו שאמר לפני הכלה כלה נאה וחסודה. ע"ש. וכן דעת ספר מצוות קטן (מצוה רכז) שכתב, ולערב דעתו עם הבריות מותר. ע"ש.

וכך מפורש במרדכי (מסכת סנהדרין אות תשד) בשם המהר"ם מרוטנבורג, וז"ל: גם פסק רבינו מאיר על ראובן שאמר לחתנו העשיר תלמוד את בנך ואתן לך כך וכך (כסף), פטור ראובן כיון דלאו עני הוא, ובלאו הכי מצוה ללמד את בנו, כדאיתא בקידושין  (דף כט:) ונדר לו ראובן לחתנו כדי שיקיים המצוה המטלת עליו, מצי אמר משטה אני בך, ודמי לההוא דפ' הגוזל בתרא  (דף קטז.) הרי שהיה בורח מבית האסורין. וכן סוף פ' מצות חליצה  יבמות (דף קו.) חלוץ לה על מנת שתתן לך ארבע מאות זוז, ומסיק דמצי למימר משטה אני בך, ואפילו אי לא טעין טענינן ליה, הכי נמי בכל אלו וכיוצא בהן. ואע"פ דבפרק זה בורר גבי מנה לי בידך ואמר לו הן, פר"י דאי לא טעין משטה אני בך לא טענינן ליה, שאני התם דמילתא דלא שכיחא הוא, שאדם יודה לחבירו בהשטאה (בפני עדים), עכ"ל רבנו מאיר. עכ"ל המרדכי, ודברו ברור מללו שהותר הדבר, כיון שהוא מצוה בדבר, ואף אינו עני. וזה ברור. ומדבריו אף מוכח שניתן לעשות כן לכתחילה, שהרי כתב דאי לא וטעין טענינן ליה, ואם אין לעשות כן לכתחילה מדוע טענינן ליה, הרי אין אנו חפצים שיעשו כן לכתחילה, ועל כן ברור שלצורך דבר מצוה אנו אומרים לו עשה כן, ושכרך כפול משמים.   

ופסק כן הרמ"א להלכה בשו"ע (חושן משפט סימן פא סעיף א) וז"ל: מי שאמר  לחתנו העשיר: תלמד עם בנך ואני משלם לך, פטור, כיון דלאו עני הוא, ובלאו הכי חייב ללמד עם בנו, יכול לומר: משטה הייתי בך, ואע"ג דלא טעין, טענינן ליה, אע"ג דלא טענינן ליה בשאר משטה. עכ"ל.

 וכן מצאתי שפסק היעב"ץ בספרו מגדל עוז (בריכה עליונה הנחל השלישי הלכות מילה) שכתב אם אב אינו יודע למול את בנו, ואין בידו כסף לשלם למוהל, ואין המוהל מסכים למול אלא אם יקבל כסף, יכול לומר לו, מול ואח"כ תקבל כסף, ולאחר המילה לא יתן לו. ע"ש. והוכיח כן מהרמ"א בשו"ע (חו"מ סימן פא) מי שאמר לחתנו העשיר: תלמד עם בנך, ואני משלם לך, פטור. כיון דלאו עני הוא, ובלאו הכי חייב ללמד עם בנו, יכול לומר: משטה הייתי בך, (מרדכי פ' זה בורר ואגודה בתשובת מהר"ם). ע"כ. הרי מבואר דכיון שהוא מחייב אותו בדבר מצוה, מותר לשקר עליו. וכן מוכח מהמגן אברהם (אורח חיים סימן תקכו ס"ק יב) שכתב, "מותר ליטול שכר", דשמא לא ימצא מי שיעשה בחנם (רי"ו) וביש"ש אוסר ליטול שכר, ואם אינו רוצה לעשות בחנם מטעין ליה, כמו בחליצה עכ"ל. ובאמת שאח"כ מצאתי שכך כתב מהר"י אבוהב זצ"ל בספרו מנורת המאור (באות לט) שכל שמשקר מפני דבר מצוה מותר. וכן מוכח מדברי המגן אברהם (בס' תקכו ס"ק יב) וכן העלה בספר החפץ חיים (ס' יט אות יא).

וכך העלה מורינו ורבינו מנהיג הדור מרן הראשון לציון שליט"א בילקוט יוסף כיבוד אב ואם ח"ב, שמותר לשקר מפני דבר מצוה, כגון כיבוד אב ואם, וציין לגמ' יבמות (סג.). וכן ציין לעמק ברכה הנ"ל. וכן העלה להלכה הרה"ג אהרן זכאי שליט"א בספרו הבית היהודי (ח"ז עמ' 58).