5 דברים שלא ידעתם על כוחה של תפילה מהלב | וגם, מדוע גובר כוחה של תפילת האישה?

"ואני תפילה", כך העיד על עצמו דוד מלך ישראל בספר תהילים. לא רק שהוא מתפלל, אלא שהוא עצמו, תפילה. כל מהותו הפנימית. ולמה דווקא כך? כי מי שמתפלל, מגלה שהוא מאמין. כשאדם פונה לבוראו, הוא בעצם מכריז: אני לא לבד, יש לי על מי להישען.

התפילה, אם כן, איננה רק מילים. זו פגישה בין האדם למי שברא אותו. והיא יכולה לשאת פרי במיוחד כשהיא באה מהמקום הכי עמוק בלב.

יש הרבה צורות לבקש מהשם. אבל כשזה מגיע מתוך כאב, דמעות וצער, השערים נפתחים.

הנה לפניכם חמש נקודות מרגשות במיוחד על הכוח של תפילה שנובעת מתוך מצוקה:

1. כשכואב, התפילה עולה הכי גבוה

רבינו בחיי כותב בספר שמות, שהנביאים לימדו אותנו עיקר גדול: תפילה שבוקעת ממקום של כאב, מתקבלת ברצון. היא לא נשארת תלויה באוויר. כתוב: "ותבוא אליך תפילתו אל היכל קדשך". תפילה כזו, שאין בה משחקים, אלא אמת של לב שבור, מגיעה הכי קרוב אל הקב"ה.

2. גם כשכל הדלתות סגורות, הדמעות פותחות

הגאון הרב שמשון פינקוס זצ"ל כותב בספרו "תפארת שמשון", שתפילה מתוך דמעות יכולה לפעול ישועות גם במצב של סתימת כל הצינורות. לפעמים האדם מרגיש שאין לו עוד זכויות, שאין לו על מה להישען, ואז, דווקא אז, כשהוא נשבר ובוכה לפני השם, זו בדיוק התפילה שפותחת את כל הדלתות. רק צריך להיזהר: לא להתפלל מתוך טענות כלפי שמיים. הצער, כן. המרירות והקובלנות, לא.

3. לפעמים הקדוש ברוך הוא בעצמו מביא אותנו לתפילה מהעומק

הרמח"ל מסביר בספרו שבמצב שבו האדם מלא באמונה ובוטח בקב"ה, הוא מרגיש שהכל טוב, ואז הוא לא מרגיש צורך להתפלל. אין מצוקה, אין זעקה. ולכן, גם האבות הקדושים נאלצו לעבור משברים, כדי שיגיעו לתפילה עמוקה באמת.

אברהם התפלל מתוך הלב בשעת העקדה. יצחק ורבקה צעקו אל השם בבקשה לפרי בטן. יעקב, התפלל בתחינה גדולה לפני פגישתו עם עשו. כולם עברו רגעים של מתח פנימי, כדי שהתפילה תבוא ממעמקים.

4. הכוח המיוחד שניתן לנשים, הדמעה

התפילה שייכת לכל יהודי. אך לנשים ניתן כלי מיוחד, הבכי. הדמעות שלהן שופכות את הלב, מפרקות כל חומה. לכן, לנשים יש סגולה מיוחדת בתפילה. לא בגלל חולשה, אלא בגלל עוצמת הרגש. כל שער שננעל, נפתח על ידי תפילה מהלב, ובפרט מפי אישה שבוכה באמת.

5. כשהתפילה הכריעה חוק מדינה

בשנת תשל"ז עלה בכנסת חוק שעמד בסתירה מוחלטת לערכי התורה, חוק שיאפשר הפלות. השר שמואל תמיר, שהיה אז שר המשפטים, תמך בו.

נציגי הסיעות החרדיות החליטו לשלוח משלחת רבנים לשכנע את השר לחזור בו. בין חברי המשלחת היה גם הרב רפאל לוין זצ"ל, בנו של ר' אריה לוין, צדיק ירושלים. לפני הפגישה, פנה ר' רפאל לחבריו בבקשה לא שגרתית: "אנחנו עומדים בפני פגישה גורלית. בלי תפילות ודמעות, לא נצליח".

יומיים רצופים של תפילות נשפכו מהלבבות. וביום הפגישה, כשכל אחד הציג את עצמו בפני השר, ניגש ר' רפאל וסיפר לו סיפור אישי על אביו: זוג לא דתי בא לבקש מהרב לוין היתר להפלה. הבעל רצה, האישה סירבה. הרב אריה שוחח איתם ארוכות, עד שהבעל שינה את דעתו.

לאחר כמה חודשים, נולד להם בן. שמו בישראל: שמואל תמיר.

השר היה בהלם. זו הפעם הראשונה ששמע את סיפור לידתו. הוא התקשר לאמו לוודא, והיא אישרה. מיד אמר לנציגים החרדים: "כל עוד אני שר המשפטים, החוק הזה לא יעבור".

כשהפגישה הסתיימה, שאלו את הרב לוין: למה היית צריך את כל התפילות והדמעות, הרי ידעת שיש לך את הסיפור המנצח? והוא השיב: "טעות בידך. הסיפור לא פעל. התפילות שלנו, הן שחרצו את הגורל. רק בזכותן נמנע האסון".