מסעו המטלטל של דולב דבידוביץ': מאתאיסט לוחמני לחקר האמת

זהו סיפורו המרגש והמעורר השראה של דולב דבידוביץ', שהלך לאיבוד במבוכי הספק ומצא את דרכו חזרה לאמונה האיתנה. סיפורו מוכיח כי גם לאחר תקופה ארוכה של ספק וייאוש, תמיד קיימת הדרך המוארת חזרה אל המקור. זהו מסע אישי נוגע ללב ומטלטל על חיפוש בלתי מתפשר אחר האמת וגילוי דרך חיים חדשה לחלוטין, שדולב מעולם לא העלה על דעתו.

בשלב מוקדם יותר בחייו, דבידוביץ' היה אתאיסט לוחמני, אדם שלא פחד כלל להתעמת חזיתית עם אנשים דתיים. הוא אף הציב לעצמו מטרה לנסות להשיב חרדים בשאלה, מתוך מחשבה כי הוא יכול לערער את יסודות אמונתם. דולב ניגש באופן קבוע לחרדים ברחוב, באוטובוס, ברכבת ובכל מקום אפשרי, והפנה כלפיהם שאלות מתגרות ובוטות. הוא תהה בפניהם: "מה הסיפור שלכם? למה להביא כל כך הרבה ילדים? למה לא לנסוע לים בשבת? מה הקטע של החרדים? למה להניח תפילין מוזרות על היד?".

באחת הפגישות שחקוקה בזיכרונו, הוא פגש יהודי חסיד גור. דולב, במלוא כנותו החילונית, שאל אותו: "תגיד לי אחי, לא חם לך, תראה איך אתה נראה". להפתעתו, החסיד קיבל את כנותו בחיוך והיה מוכן להסביר לו כי בגדיו אינם לבוש מקרי, אלא יש להם הסבר מבוסס.

אלא שאז אירעה תפנית דרמטית שהובילה את דולב למסע חזרה בתשובה. החסיד פנה אליו עם הצעה לשוחח. דולב, מלא ביטחון עצמי ובטוח כי ינצח בוויכוח, התקשר לחבר והודיע לו: "יש פה איזה חרדי החליק על כל המוח, הוא מוכן לנהל את הוויכוח. בוא נעשה לו בית ספר". הם התיישבו לשיחה שנמשכה שעות ארוכות, עד אור הבוקר. מה שהכי הציק לדולב והפתיע אותו היה העובדה שעל כל שאלה קשה שהציג, היו לאותו חרדי שתי תשובות עמוקות ומנומקות.

אותו חרדי זיהה את תכונותיו הבלתי מתפשרות של דולב, והבין שאם יבחר ללכת בדרך האמונה, הוא "יהיה עד הסוף". באותו רגע, הכה בדולב ההבנה הברורה: "ליהדות יש תשובות". הוא קלט כי היהדות אינה מבוססת על אמונה עיוורת בלבד, אלא היא "מבוססת, מושטטת". תובנה זו טלטלה אותו והביכה אותו מאוד, שכן חש ש"החרדי הממוצע הרבה יותר פיקח מהחילוני הממוצע". הוא החל לשאול אנשי דת מהו המתכון המיוחד שמגדל אנשים בעלי פיקחות כה יוצאת דופן, וכולם השיבו לו פה אחד: "כי אנחנו לומדים גמרא".

כאשר ניגש לחקור את יסודות היהדות והאמת עם "גישה כנה", החלו התשובות להגיע בזו אחר זו. הוא הבין שאין באמת שני צדדים לוויכוח האידיאולוגי. דולב קלט כי "ברור שיש אלוקים". הוא הגיע למסקנה כי שאלת קיומו של הא-ל היא "בכלל שאלה שלא נשאלת". הסדר המופתי השורר בעולם כולו "מעיד על מציאות וסדר", והמורכבות הבלתי נתפסת של הבריאה "מעידה על מציאות המרכיב" כדבריו. סיפורו של דולב הוא סיפור של השראה לכל מי שמרגיש אבוד או מתמודד עם שאלות קשות, ומהווה עדות חיה לכוחה של היהדות והאמת האלוקית.