"מגפה של אדישות": תשעה ילדים מתו - והחצבת חוזרת לישראל בעוצמה שלא נראתה שנים

שוב מחלה שנדמה היה כי נעלמה ממפת התחלואה - חוזרת, מסוכנת יותר, אכזרית יותר. מדינת ישראל מתמודדת עם גל תחלואה בחצבת, כזה שלא נראה כאן בעשורים האחרונים. תשעה ילדים מתו מאז אוגוסט - חלקם עוד בטרם חגגו את יום הולדתם השני. המדובר במחלה עם שיעור תמותה נמוך, אך בהתפרצות רחבת היקף - גם 0.1% הופכים לטרגדיה.

על פי משרד הבריאות, בין השנים 2018-2019 דווחו כ־4,300 מקרים, מהם שלושה מקרי מוות. עכשיו - באותו פרק זמן - מספר מקרי המוות שילש את עצמו. בארה"ב כולה דווחו השנה שלושה מקרי מוות בלבד. באירופה - 38, מחציתם ילדים מתחת לגיל חמש. ישראל, כך נראה, חורגת מהממוצע בעוצמה מדאיגה.

כישלון ברמת מדינה

ד"ר נטע סופר צור, מומחית למדעי הבריאות, מבהירה: "זו לא רק אשמת ההורים שלא חיסנו - אלא גם של מערכת בריאות ציבורית שהתפוררה. שנות הקורונה, המשברים הפוליטיים, המשבר הביטחוני - כולם יצרו פער מסוכן בין הציבור למערכות המדינה".

לדבריה, בניגוד למחשבה הרווחת, ההתפרצות לא תחומה רק למגזר החרדי או לקבוצות אידיאולוגיות המתנגדות לחיסונים. "גם במרכז הארץ, באזורים חילוניים, רמת ההתחסנות ירדה. כשהחצבת נכנסת לאזור עם הרבה לא-מחוסנים - התוצאה היא הדבקה מסיבית. אין קפסולות. אין חומות. ילד אחד מדביק עשרות".

מערכת הבריאות: "זה היה בידינו"

אחות בכירה בשירותי בריאות כללית, ענהל זרביב, מתארת מציאות קשה מרפאות השטח. "אנחנו רואים ילדים שמגיעים חולים - לפעמים מאוחר מדי. יש משפחות שמסרבות להגיע למעקב שגרתי, שלא מחסנות, שבוחרות 'לטפל טבעי' - אבל בסוף כן מגיעות, כשהילד כבר לא נושם".

היא לא חוסכת בביקורת עצמית: "כאב לי לראות את זה קורה. כי אנחנו, כל המערכת - איחרנו להגיב. ידענו שההתחסנות בירידה, ראינו את זה קורה מול העיניים - ונתנו לזה להידרדר".

כשמערכת קורסה - המחלה ניצלה את הפרצה

במקרים מסוימים, מודים המומחים, גם חיסון לא תמיד מספיק. הילד בן ה־7 שמת השבוע, לדוגמה, סבל ממחלות רקע שהקשו על המערכת החיסונית להתמודד עם הנגיף. "ילדים בטיפולים מדכאי חיסון, כמו כימותרפיה, לא תמיד מגיבים לחיסון", מסבירה ד"ר סופר צור. "בשבילם - חיסון העדר הוא קו ההגנה היחיד. וכשהוא נשבר - הם הראשונים לשלם".

מעבר לסיבוכים הפיזיים - קיים קושי בזיהוי מוקדם. "לפעמים זו רק פריחה. לפעמים חום קל. אבל כשהנגיף תוקף - זה יכול להתדרדר לקריסת מערכות תוך שעות. ואז - אין כבר מה לעשות".

בלי תמריצים, בלי סנקציות - ובלי תוכנית לאומית

אחת הביקורות החוזרות נוגעת לכך שבישראל אין מדיניות סנקציות על אי־חיסון, כפי שמקובל במדינות אחרות. "באירופה, ילד שלא מחוסן - לא נכנס למוסד חינוכי", אומרת זרביב. "כאן - הכול פתוח. גם למי שמסכן את האחרים. זה חוסר אחריות של המדינה".

ד"ר סופר צור מוסיפה: "הייתה תחושת שאננות. כאילו 'כולם מתחסנים ממילא'. כשאחוז המתחסנים ירד - לא הופעל שום נוהל חירום. המערכת פשוט לא הייתה בנויה לזה".

ילדים שילמו בחייהם - על רשלנות מערכתית

בין אם מדובר בפערי נגישות, בהיעדר אמון או בכשל תקשורתי - חיסון החצבת, אחד החיסונים הבטוחים והיעילים ביותר ברפואה המודרנית, כבר לא מובן מאליו.
והמחיר? הוא כבד. תשעה ילדים - בשמם, בגופם, בחייהם - שילמו על כך.

השאלה איננה איך זה קרה - אלא כמה זמן נמשיך לאפשר לזה להימשך.