המהלך יוצא לדרך: ישראל פתחה את השערים להקמת רשת המטרו בגוש דן

לאחר שנים של תכנון, עיכובים ולחצים מדיניים - מדינת ישראל פתחה רשמית את שערי המכרזים למיזם שעתיד לשנות את פני התחבורה בישראל: רשת המטרו של גוש דן. חברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) פרסמה היום את שלב הסינון המוקדם (PQ), במסגרתו ייבחנו חברות ישראליות ובינלאומיות שיבקשו להשתתף במכרזי הענק.

המיקוד בשלב הראשון - ביצוע מקטעי הטבעת הפנימית של שלושת קווי המטרו. מדובר במתחמים המרכזיים של המערכת, שנועדו לייצר קישוריות מרחבית ויעילות תפעולית. לפי נת"ע, אלה יהיו הקווים שיניבו את התועלות הכלכליות המשמעותיות ביותר למשק.

מיזם תשתיתי בקנה מידה חסר תקדים

שלב א' של המטרו יכלול כ-78 קילומטרים של מנהרות כפולות ו-59 תחנות תת-קרקעיות. בשלב זה מוערך היקף ההשקעה בכ-65 מיליארד שקל. לצורך העבודות, יופעלו כ-20 מכונות כרייה עצומות (TBM), שיפנו כ-40 מיליון קוב עפר - נתון שדורש מערך לוגיסטי מורכב ואלפי עובדי שטח, מתוכם לפחות 16 אלף מהנדסים, טכנאים ופועלים, חלקם צפויים להגיע מחו"ל.

כשיושלם המיזם, תכלול רשת המטרו שלושה קווים באורך כולל של כ-300 קילומטרים, עם 109 תחנות תת-קרקעיות. הפרויקט צפוי לשרת 24 רשויות מקומיות, לקשר בין מוקדי תעסוקה, מגורים, בריאות וחינוך - ולבצע מעל 600 מיליון נסיעות בשנה. יחד עם קווי הרכבת הקלה - מדובר ביותר מ-800 מיליון נסיעות בשנה.

לפי נתונים שמסרה נת"ע, צפוי הפרויקט לחסוך למשק הישראלי מעל 34 מיליארד שקל בכל שנה - בעיקר כתוצאה מצמצום פקקים, חיסכון בדלק, קיצור זמני הגעה והפחתת זיהום.

שאלת השאלות: האם סין תיכנס לתמונה?

חרף התנגדות נחרצת מצד גורמים בממשל האמריקני, משרד האוצר בוחן אפשרות לשלב חברות סיניות במכרזי המטרו. בחדשות 12 פורסם לאחרונה כי בסוף אוקטובר התקיימה פגישה חריגה בין נציגי אגף החשב הכללי ואגף התקציבים, במטרה לבחון האם וכיצד ניתן לאפשר לחברות מסין להתמודד, מבלי לסכן את הקשרים האסטרטגיים עם ארצות הברית.

החשש המרכזי באוצר: הימנעות של חברות אירופיות מהשתתפות - בשל סיכונים פוליטיים - תצמצם את מספר המתמודדים, תייקר את עלויות המכרזים ותפגע באיכות הביצוע. בפועל, תנאי המכרז שפורסמו אינם חוסמים מפורשות את השתתפות הסינים, והנושא נותר פתוח.

כך תיראה רשת המטרו של ישראל

עם השלמתה, תכלול הרשת שלושה קווים עיקריים:

• קו M1 (צפון-דרום): יחבר את רעננה, הרצליה, כפר סבא, הוד השרון ורמת השרון עם תל אביב ומדרום עם לוד, רמלה, נס ציונה, רחובות, באר יעקב, חולון וראשון לציון. אורכו: 85 ק"מ, כולל 62 תחנות.

• קו M2 (מזרח-מערב): יחבר בין פתח תקווה, גבעת שמואל, בני ברק, רמת גן, גבעתיים, חולון ותל אביב. אורכו: 25 ק"מ, כולל 22 תחנות.

• קו M3 (חצי טבעתי): ייצור קו מקשר היקפי באורך 39 ק"מ, ויחבר בין הרצליה, נתב"ג, אור יהודה, בת ים וקריית אונו. יכלול 25 תחנות ב-13 רשויות מקומיות.

בנוסף, יוקמו שבעה מתחמים תחבורתיים שישלבו בין רכבת, מטרו, שטחי מסחר, תעסוקה, תרבות ומגורים - לצד תחנת כוח ייעודית שתזין את כל הרשת.

ישראל נכנסת רשמית לעידן התחבורה המתקדם, אך הדרך עוד ארוכה. ההכרעה הגדולה תהיה לא רק הנדסית או כלכלית - אלא גם מדינית: האם יגבר האינטרס האמריקני או הצורך המקומי להוזיל עלויות ולמשוך הצעות?