הוא האמין שה' יעזור לו בכל דבר, אבל הרב הראה לו את מה שהוא לא רצה לראות

יש אנשים שמוסרים את הנפש בשביל להשיג עוד ועוד כסף.
עד כדי כך שהם משעבדים את כל חייהם לשדרוג נוסף באורחות החיים שלהם; בבית, במכונית או בסטטוס החברתי.

אבל לא פעם הם משלמים עבור זה מחיר לא קטן:
הם מאבדים את חייהם, את שלוותם, את ילדיהם ואת כל עולמם.

רק אדם החי בעולם התורה, ומוסר נפשו עד כדי הפקרת כל האנוכיות העצמית שלו, הוא אדם חי, שלו, מאיר פנים ושמח בחלקו.
הוא ממצה את כל כוחותיו אל עבר החיים האמיתיים ואינו מרגיש כלל שחסר לו משהו.

מסופר על אחד מתלמידיו של רבי אליהו לופיאן זצ"ל, שרצה לפרוש מהישיבה ללמוד ראיית חשבון, כדי שיהיה לו מקצוע.
קרא לו רבי אליהו ושאל:
"מה ראית לעזוב את עסק התורה?"

ענה לו אותו תלמיד כי ברצונו לעשות לעצמו אפשרות הכנסה בעתיד, ועל כן רוצה ללמוד מקצוע.

הרב הקשה:
"ומי אמר לך שתצליח בלימודך, הלא רבים לומדים ונכשלים?"

תמה התלמיד:
"וכי זה מה שהרב מאחל לי?"
אמר לו הרב:
"והלא המציאות מוכיחה כן שרבים אינם מצליחים".
ענה התלמיד:
"ה' יעזור לי שאני אצליח".

המשיך הרב להקשות עוד קצת:
"רגע, ואחרי שתקבל את התואר, מי אמר שתמצא עבודה, הרי יש הרבה בעלי מקצוע שיושבים בטלים?"
ללא היסוס ענה התלמיד:
"ה' יעזור ואמצא עבודה".

"לשם מה לך עבודה?" שאל הרב.
אמר לו התלמיד:
"רוצה אני לשאת אישה, ומבקש אני מקור פרנסה שאוכל להביא טרף לביתי".

שאלו הרב: "ואיך אתה בטוח שתמצא אישה?"
גם הפעם ענה התלמיד:
"ה' יעזור".

שוב תהה הרב:
"אבל למה מקצוע שלוקח כל כך הרבה זמן ללמוד? כדי להתפרנס מספיק מקצוע פשוט!"
אמר לו התלמיד:
"בעזרת ה' יהיו לי ילדים ואצטרך משכורת מכובדת כדי לפרנס אותם".

הרב השתומם מביטחון התלמיד:
"מאיפה לך שיהיו לך ילדים?"
אך התלמיד הבטוח השיב:
"ה' יעזור".

סיים הרב את דבריו ואמר לו:
"תראה עד כמה נגיעתך מטה את ליבך אחר תאוותיך. כשאני שואל על לימודים, עבודה, אישה, ילדים, אתה מאמין גדול ובוטח שה' יעזור לך, ואילו שתשב בישיבה ותלמד וה' יעזור לך למצוא מקורות לפרנסה, זה אתה לא מאמין! וכי יד ה' תקצר?!"