"וראיתי את מעשי ה’": תיעוד נדיר מים המלח

בין חורף לקיץ, בין קודש לחול - נחשפה השבוע תמונה עוצרת נשימה מכיוון ים המלח, כזו שלא מותירה את המתבונן אדיש: מתוך סדקי האדמה המלוחה, הממשיכה להיסדק ולהיעלם משנה לשנה, התרקמה - כמעט מעשה ניסים - תבנית המזכירה דמות אנושית, מפוסלת בטבע, מביטה לעומק המים הדוממים.

הצילום - שצולם באמצע הלילה על ידי הצלם המוכשר משה ברנשטיין, באמצעות רחפן מקצועי - תפס את החיבור המיסטי שבין נוף בראשיתי, קמטי זמן וגעגוע לתיקון. לא רק תופעת טבע - אלא משל חי על מהות האדם, על שברונו ועל חיפושו אחר גאולה.

נוף קדומים - בין מדע לאמונה

ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם, נושא עמו לא רק חשיבות גיאולוגית אלא גם משמעות רוחנית עמוקה. חז"ל כבר ראו בו עדות חיה למה שנשאר מערי סדום ועמורה - מקום שבו "האדמה לא תצמיח ולא תישא פרי", מקום שכולו דין, זיכרון לעולם שהתעקש לא לראות את האדם שבאדם.

אך דווקא מתוך מקום של שבר - נולדת גם תפארת. שכבות המלח שנראות בתמונה לא כקו גבול מת, אלא כטבעת זהב סביב עין המים הכחולה, מעוררות הרהור: האם לא כך נבראת גם נפש האדם - בין חול למלח, בין חומר לרוח?

שכינה מצולמת - הצילום כעדות

הצילום של ברנשטיין, שזכה בשבועות האחרונים להכרה בקהילת הצלמים הבינלאומית, הפך לוויראלי ברשתות - ולא בכדי. הוא מצליח להעביר מסר כפול: מצד אחד - גדלותו של הבורא ביצירת עולמו; מצד שני - קריאת התעוררות על אחריות האדם כלפי עולמו. הקרקע ששוקעת, המים שנסוגים, התצורות שנשברות - כל אלו אינן רק תופעה גיאולוגית, אלא תמרור מוסרי.

"הרגע שבו הרחפן התרומם וראיתי את הצורה שנגלית לעין - פשוט קפאתי", סיפר הצלם לכתבנו. "זה היה כאילו מישהו פיסל את הדמות הזו מלמעלה. כל הסדקים, כל השכבות - התחברו פתאום למשהו עם נשמה. לא הייתי צריך להסביר לאף אחד - פשוט הראיתי את זה, וכולם הבינו לבד".

לב המלח - לב האדם

ים המלח, שהפך בשנים האחרונות לסמל עולמי של משבר אקולוגי, מזמן לנו גם התבוננות פנימית. כששכבות המלח נפרשות כקליפת בצל ומגלות עומק בלתי נתפס של צבע, מרקם ומשמעות - אולי זו דרכה של הבריאה לומר: גם מתוך קושי, מתוך חרבה - אפשר לחזור ולראות את היופי.

או במילותיו של הרמב"ם: "כשיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר את ה’".