הרב אלימלך בידרמן מגלה: מה הדבר שמציל ממיתה והלימוד מתיבת נח

הרב אלימלך בידרמן שליט"א מעורר אותנו לחשוב מחדש על אחת המצוות היסודיות ביותר ביהדות: מצוות הצדקה. כשאנו מעמיקים בחכמת המדרש, מתגלה לנו שמעשה החסד אינו רק תוספת טובה, אלא הוא כוח הצלה מובהק.

מדרש תנחומא מגלה סוד לשוני מרתק הנוגע לתואר "צדיק". אף שהמילה "צדיק" מופיעה בתנ"ך פעמים רבות, היא מיוחסת לבני אדם במפורש פעמיים בלבד. הפעם הראשונה היא לנח, עליו נאמר "נח איש צדיק", והפעם השנייה היא ליוסף, כפי שנרמז בספר עמוס (ב' ו'), שם נאמר על "מכרם בכסף איש צדיק" - הכוונה ליוסף הצדיק. מדוע דווקא שניהם זכו לתואר המפואר הזה? המדרש משיב תשובה מכרעת: שניהם זנו, פרנסו והחזיקו עניים. מכאן אנו למדים באופן חד משמעי כי ההגדרה ל"צדיק" היא מי שמקפיד לתת ולפרנס עניים.

אך הלימוד המרעיש ביותר מגיע מסיפור המבול כפי שמובא במדרש. אברהם אבינו פגש את שם בן נח ושאל אותו כיצד הצליחו הוא ואביו לצאת בשלום מן התיבה. הפירוש, שואל אברהם, בזכות איזו זכות ניצלתם? שם השיב בגילוי מפתיע: בזכות הצדקה שעשינו. תמה אברהם: וכי איזו צדקה יכולתם לעשות בתוך התיבה? הרי לא היו שם עניים, אלא רק נח ובניו.

שם הסביר כי הם עשו צדקה עם הבהמה, החיה והעוף שהיו בתיבה. הם לא נחו ואף לא ישנו כראוי, אלא הקדישו את כל הלילות לפרנס את כלל הברואים.

המדרש כותב שם: אם לא היו עושים צדקה עם הבהמה, החיה והעוף - לא היו יוצאים מהתיבה. אך מכיוון שדאגו לפרנסתם ולמחייתם, ניצלו וזכו לצאת. אם צדקה עם חיות מצילה חיים בצורה כה דרמטית, אומר הרב בידרמן, הרי שצדקה שנעשית עם בני אדם, כמה וכמה, מובטח לנו שהיא תגן ותציל. הלימוד הזה מוליך אותנו בדרכו של אברהם אבינו, אשר נטע אשל בבאר שבע כדי לעשות צדקה עם אנשים ולהבטיח שתמיד תהיה לנו הזכות העצומה לעשות חסד. כפי שנאמר 'צדקה תציל ממוות'.