הרב עובדיה יוסף מצא אותי ברחוב - היום אני דיין בזכותו

מפגש מקרי שהתרחש באוטובוס עירוני חושף עוד טפח מאישיותו הכבירה של מנהיג הדור, מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה.

איש חינוך שישב במושב באוטובוס פגש אדם מכובד שישב לידו. כששאל אותו לפשר עיסוקו, השיב האיש כי הוא משמש כדיין בבית הדין למעלה מעשרים וחמש שנה, אך הבהיר: "אל תתרשם מהמראה הנוכחי שלי". הוא החל לספר על ילדותו המטלטלת כבן להורים יקרים ניצולי שואה, חיים שהתנהלו ברחובות כאשר כל עולמו סבב סביב משחק כדורגל וחברה קשה ומנותקת מתורה.

יום אחד, במהלך משחק, בעט הנער בכדור שהגיע היישר ליציאת בית הכנסת ופגע בכובעו של רב שיצא מהמקום. כל חבריו של הנער החלו לצחוק. הנער רץ להביא את הכדור, אך הרב תפס אותו. הרב שאל אותו לגילו, והנער השיב בגסות "מה זה עניינך?". כששאל הרב על הוריו, הנער אמר שהם מתו, והצחוק סביב גבר.

במקום תוכחה, הגיע חיבוק של אהבה. הרב הציע לו: "אולי תבוא אליי הביתה לעשות קידוש?". הנער, שרצה לעשות "הצגה" לחבריו, הלך. בבית, הושיב אותו הרב לשולחן השבת, קידש, והגיש לו אוכל. הנער היה כה רעב עד שביקש מנה נוספת, שמיד הוגשה לו.

לאחר מכן שאל אותו הרב אם הוא עייף, והנער ענה שהוא "מת מעייפות". הרב הציע לו מיטה, כיסה אותו, והנער התעורר רק במוצאי שבת. כשקם, רצה הנער לצאת לבלות ושאל אותו הרב כמה זה עולה. הנער אמר: "לירה וחצי". הרב הוציא בדיוק לירה וחצי ומסר לו, עם בקשה אחת: "תחזור לכאן כשתסיים".

כך נמשכה התקופה: שבוע אחר שבוע, הרב נתן לו כסף לבילוי, האכיל אותו והשכיב אותו לישון. לבסוף, רשם הרב את הנער לישיבה. הוא למד והתמיד, ובעקבות החסד הזה, הפך לדיין בבית הדין ולראש כולל לאברכים רבים.

כאשר סיים הדיין את הסיפור וירד מהאוטובוס, מיהר איש החינוך לשאול: "מי היה הרב הגדול הזה שהציל אותך?".

הדיין השיב בהכנעה: "זהו רבם של כל ישראל, הלא הוא מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה". זהו סיפור על כוחו של חסד, שבו מפגיעת כדור בכובע צמח עמוד תווך בעולם ההלכה.