"מרגישה בודדה": הגרפולוג גלעד שמאע עונה על שאלות כתב היד

שאלה:
שלום גלעד.
אני האחות הכי קטנה במשפחה ולעיתים אני מרגישה בודדה ולא שייכת בין האחיות והגיסות שלי.
מאוד קשה לי ליצור קשר טוב עם מי שעתיד לחיות איתי, וזה מתסכל ומעציב אותי מאוד.
מה אפשר לעשות כדי לשפר את הדימוי העצמי שלי, ולא להתרסק מבפנים כשנפגעים מהסביבה?

תשובה:
התחושות שאת מתארת בשאלתך נוגעות בלב. הן אמיתיות, עמוקות ולגיטימיות.
להיות הקטנה במשפחה, במיוחד כשיש אחיות וגיסות שמרגישות לך כמו "חבורה סגורה",
עלול לעורר תחושה של חוסר שייכות.
הכאב שלך, שמתעורר מול זה, ובעיקר כשאת מרגישה לבד, יכול להשפיע מאוד על תחושת הערך העצמי שלך.

כתב היד שלך מחזק מאוד את מה שאת מבטאת במילים.
צורת האות "ע" שלך - שיורדת למטה באופן עמוק מהרגיל - מצביעה על רגישות תחושתית גבוהה.
זוהי לא רק רגישות רגשית אלא חוויית עומק.
לכן, כל פגיעה - ואפילו הפגיעה הכי קטנה - עלולה להיחרט לך בלב.

אך חשוב שתדעי: עומק רגשי נדיר זו לא חולשה - זו מתנה.
רק שבהרבה מאוד מקרים, לא תמיד יודעים להשתמש בה נכון.

כדי לשפר את הדימוי העצמי שלך, אני מציע שתתחילי מהדבר הפשוט ביותר:
הכרה במה שכבר יש בך.
שבי עם עצמך, וכתבי בכל יום תכונה אחת טובה שאת מזהה בעצמך,
גם אם היא נראית לך קטנה או שולית.

כך, לאט לאט, תחזירי לעצמך את המבט הפנימי הנכון על עצמך -
בלי לחכות לאישור מהסביבה.

בחרי אדם אחד בטוח לשיחה פתוחה.
זה יסייע בהגברת תחושת השייכות, מתוך בחירה - ולא מתוך מאבק.

וכשאת מרגישה שאת נפגעת מהסביבה - פשוט עצרי, נשמי והזכירי לעצמך:
הן לא מגדירות אותך.
את לא פחות מאף אחת - את פשוט שונה.
מי שראויה לך - תתקרב.
ומי שלא - אל תתני לה את הכוח לפגוע לך בלב.

הרגישות שלך היא אור פנימי.
תזכרי לשמור עליו - בעדינות, בגבולות, ובאהבה לעצמך.

בספר משלי נאמר:
"מִכָּל מִשְׁמָר נְצרֹ לִבֶּךָּ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים".
הלב שלנו הוא מקור החיים שלנו.
הוא טהור, אמיתי - ואנו צריכים לשמור עליו מכל משמר.

שלחו לנו למייל [email protected] שאלה לייעוץ בכתב ידכם - ואולי תקבלו תשובה של הגרפולוג!
(אפשר בעילום שם כמובן).