"יושב בשמים ישחק": הרב זמיר כהן מגלה את הסוד שמאחורי הצחוק

הצחוק - אחת התגובות האנושיות האוניברסליות ביותר - מתעורר, כמעט תמיד, באותו רגע: כשמשהו קוטע את הרצף הצפוי ומסיט את הסיפור לכיוון לא צפוי. חבר מספר בדיחה. השומע מקשיב, ולא מגיב מיד. הוא מחכה לשיא. ורק כשהוא שומע את הסיום - כשמתגלה פתאום תפנית מפתיעה, לעיתים אבסורדית, לעיתים שנונה - בא הרגע שבו פורץ הצחוק.

אבל מה גורם לאדם להגיב כך?

לדברי הרב זמיר כהן, התשובה מתחילה בשתי תכונות ייחודיות שהקדוש ברוך הוא העניק לאדם - ואינן קיימות בשום יצור אחר בבריאה: כוח הדיבור ויכולת ההומור. בעלי חיים מתקשרים באמצעות קולות, סימנים, תנועות גוף, אך אין להם שפה עם מילים, והם אינם מפתחים רעיונות מופשטים. כתוצאה מכך, הם גם אינם מגיבים בהומור.

הפתעה - וצחוק: תכונה שמוטבעת בבריאה לצורך אמונה

הצחוק, מסביר הרב, הוא תוצאה של פער בלתי צפוי בין מה שהאדם שיער שיקרה, לבין מה שבפועל התרחש. הבדיחה "משחקת" עם הציפיות של המאזין - ואז שוברת אותן בפתאומיות. זה מה שגורם לצחוק.

וכאן נכנסת התובנה העמוקה: הקב"ה טבע באדם את מנגנון ההפתעה - לא רק כדי לבדר, אלא כדי ללמד מסר אמוני עמוק.

כאשר אדם נמצא במצוקה, מול מצב שנראה חסר פתרון, עליו להיזכר באותו רגע שבו פרץ בצחוק. מדוע צחק? כי לא ציפה לסיום הזה. כך גם בחיים - גם אם נדמה שהכול סגור, שאין מוצא ואין תקווה, ברגע אחד יכולה לבוא תפנית שמימית ולשנות את התמונה כולה.

"יושב בשמים ישחק" - לא משל, אלא אמת

המדרש מלמד כי הפסוק "יושב בשמים ישחק" (תהלים ב', ד') מלמד על נקודת מבטו של הקב"ה: האדם רואה את ההווה בלבד, אך הקב"ה רואה את התמונה כולה - והוא יכול להפוך כל קושי להצלה, כל כאב לריפוי.

הרב כהן מסכם: ההומור, הצחוק והיכולת לראות תפנית בתוך מה שנראה חסר סיכוי - הם מתנות שהושתלו בנו כדי לעורר תקווה ולהתחזק באמונה. ברגע של ייאוש - זכור את הצחוק. זכור כמה מהר סיפור יכול להשתנות.