הרב יהונתן ענבה: איך ייתכן שאדם הראשון חטא?

אחד הדברים הכי מתסכלים ולא מובנים הוא חטא אדם הראשון.

יציר כפיו של הקב"ה, שלמות הבריאה, קשר ישיר לבורא, גן עדן, מלאכים סביבו, חוכמה אין־סופית... וציווי אחד בלבד. אם רק היה מקפיד עליו לעוד כמה שעות - מרגע הבריאה ביום שישי ועד כניסת השבת - היה מתקן את העולם לנצח.

איך זה ייתכן? איך אנחנו, עשויים מחומר בעולם כל כך גשמי, משתדלים יום־יום להתמודד עם תרי"ג מצוות כל חיינו, וחלקנו אף מצליחים, ואילו יציר הבריאה לא הצליח?

אני בטוח שאין בי את היכולת להקיף את כל התשובות של רבותינו המפרשים, אבל בכל אופן, אולי ננסה לקחת משהו כדי שנוכל ללמוד ממנו למעשה.

נראה שהתשובה לשאלה טמונה בהבנה מוקדמת לשאלה דומה, אבל אחרת: מה היה בדיוק חטאו של אדם הראשון?

הרמח"ל מסביר ב"דרך השם" כי בתחילה היה היצר הרע חיצוני לגוף. אדם הראשון ראה את יצרו מבחוץ, ולכן העבודה שלו הייתה פשוט להתרחק ממנו פיזית. במצב כזה, היצר לא היה יכול להחטיאו.

אבל אדם הראשון אמר לעצמו: "הקב"ה ברא עולם מושלם, והשאיר לי תיקון אחד כדי שאהיה שותף בהשלמת העולם. לעשות את הציווי האלוקי בכזאת פשטות - שהיצר חיצוני - זה לא מספיק בשבילי. אני אוכל מעץ הדעת, אכניס את היצר הרע לתוך הגוף שלי, ואלמד להתגבר עליו. כך אעשה את רצון בוראי ברמה גבוהה יותר".

נשמע מושלם, לא? אם המטרה הייתה לשם שמיים, אז איפה החטא?

אך זה בדיוק הלב של העניין: בעבודת השם אדם צריך לעשות את מה שהקב"ה מצווה. גם אם הכוונה הכי טובה בעולם - ברגע שעוברים על הציווי, האדם ייחשב לחוטא.

מטרת כל המצוות היא אחת: לעשות רצון ה'. לא את הרצון שלי או את רצון ה' לפני ההבנה שלי, אלא רק לפי רצונו.

יש משל מדהים על אחד המלכים שקרא בוקר אחד ליועצו הקרוב וציווה עליו: "תיגש לממלכה הקרובה ותקבל מהם מסרים להמשך שיתוף הפעולה. רק דבר אחד חשוב לי: אנשי הממלכה הזו אוהבים להמר ולהתערב על כל דבר, אני אוסר עליך בתכלית האיסור להתערב איתם על שום דבר שבעולם, גם אם אתה בטוח שאתה צודק".

היועץ הגיע, התקבל בכבוד מלכותי. בערב נערכה סעודה חגיגית, ובאמצע הוא שם לב שמביטים בו בצורה משונה - חלק צוחקים וחלק מתפלאים.

"האם משהו לא בסדר?" שאל.

"פשוט לא הבנו איך המלך המכובד שלך לקח יועץ עם כזאת גיבנת בולטת", ענה היועץ של המלך המקומי.

- "על מה אתה מדבר? אין לי גיבנת!" התגונן היועץ, וכך החל ויכוח סוער. עד שהמלך המקומי התערב.

"למה להתווכח? אם תוכיח שאין לך גיבנת - אתן לך מאה אלף זהובים. אם תפסיד, תשלם לי".

היועץ לא חשב פעמיים. הוא הוריד את החולצה, הוכיח לכולם, ולקח את הכסף.

כשחזר לארצו, המלך שאל: "איך היה? התערבת איתם?"

"כן! אני יודע שלא הייתי צריך אדוני המלך, אם המלך היה שם, הוא גם כן היה מתערב, ואף היה אומר לי לעשות כן! זו הייתה התערבות בטוחה! ניצחתי והבאתי לך 100 אלף זהובים!"

המלך כעס: "לפני כמה ימים שיבחתי אותך בפני המלך ההוא. סיפרתי לו על הנאמנות שלך. הוא טען שלמרות זאת, אם אאסור עליך דבר, אתה תפעיל שיקול דעת ותפר את פקודתי. התערבנו על מיליון זהובים. אמרתי שאאסור עליך להתערב, והוא טען שאתה תעשה זאת. עכשיו הוא צדק. הרווחת מאה אלף, אבל אני הפסדתי מיליון, וחשוב מכול... הפסדתי יועץ נאמן".

המשימה שלנו היא לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם, של מי שלו החוכמה, הידיעה והגבורה. אם ניצמד להוראות היצרן בטוח שלעולם לא ניכשל.

שבת שלום!