האם השלום שבדרך הוא באמת בזכות הסכמים - או בגלל משהו גדול יותר?

בימים אלו, שבהם נשמעות בשורות של תקווה - חיילים חוזרים לשגרה, מלחמה מסתיימת, חטופים שבים הביתה - עולה השאלה:
האם זו תוצאה של הסכמים מדיניים וצבאיים, או שמא יש כאן מהלך עמוק יותר?

הרמב״ן מלמד: אין לאדם חלק בתורת משה רבנו, עד שיאמין שכל מה שקורה בעולם - הכול בגזרת עליון.
אין מקריות, ואין פוליטיקה שמנהלת את המציאות. כל ישועה גשמית נובעת מזכויות רוחניות.

חג הסוכות מלמד אותנו, שהסוכה היא מקום שבו החומר והרוח חדלים להילחם זה בזה.
אנו אוכלים, ישנים ושמחים - אך הכול בתוך הסוכה, תחת הסכך.
סוכת שלום - אחדות בין החומר והרוח.
מיזוג ושלמות: העשייה הגשמית נעשית חלק מן העולם הרוחני.

וכשהאדם חי כך - גם עולמו הפרטי וגם העם כולו מתמלאים שלום.

עצירת המלחמה וחזרת החטופים הן מתנה זמנית, קרן אור שמגלה את כוחן של זכויות רוחניות.
והשאלה הגדולה היא - האם נדע להחזיק באור הזה?

האויבים עלולים להפר הסכמים,
אבל השאלה האמיתית איננה בהם - אלא בנו.

אם נמשיך בדרכה של הסוכה, נשלב את החומר והרוח, נקדש את החיים עצמם ונחיה באמונה -
נמשיך לקיים את "ההסכם האמיתי", לא עם אומות העולם, אלא עם הקב״ה.

זו סוכת השלום: כל הכוחות מתאחדים,
והעולם חוזר לאיזון שלם - של רוח וחומר, שמים וארץ.