הרב ארז קדוסי חושף: הסוד העתיק של "כיסא האושפיזין" שפותח שערי שפע בסוכה

מסורת עתיקת יומין, שמקורה בכתבי האר"י הקדוש ובספר הזוהר, מלמדת כי בכל אחד מלילות חג הסוכות, מתארחים בסוכה שבעה אורחים רוחניים,  "אושפיזין עילאין", ובהם: אברהם אבינו, יצחק, יעקב, משה רבנו, אהרן הכהן, יוסף הצדיק ודוד המלך.

שמותיהם אינם רק זכרון לדמויות מופת אלא מייצגים את שבע הספירות הרוחניות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. חז"ל ומקובלים ציינו כי נוכחותם בסוכה אינה רעיון סמלי בלבד, אלא השפעה רוחנית של ממש, המקרינה על הסועדים קדושה ושפע.

כסא לכבודם: לא רק סמל אלא כלי השראה

הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), מן הפוסקים והמקובלים החשובים של הדורות האחרונים, כתב כי יש להכין מקום מיוחד לכבוד האורחים העליונים. לדבריו, יש להניח כיסא נוסף בסוכה, ולכסותו במעיל נאה, לאות כבוד ולפיאור מצוות הסוכה.

בדומה לכך כתב גם הגאון רבי חיים פלאג'י, שהדגיש את ההידור בהכנת כיסא זה, על ידי כיסוי נאה או רקמה עבודת יד, כחלק מהכנת הסוכה לא רק ליושביה אלא גם לשכינה השורה בתוכה.

כך נהגו חכמי ספרד: "אבי ביקש שננשק את הכיסא"

על מסורת זו העיד הגאון הרב בן ציון מוצפי, שסיפר כי אביו, המקובל האלוקי רבי סלמאן מוצפי זצ"ל, היה מקפיד להכין כיסא קטן ומוגבה בסוכה, אותו כיסה במפה רקומה שהוכנה בידי אמו של הרב.

האב היה מבקש מילדיו לנשק את הכיסא מדי ערב. "כך", אמר הרב מוצפי, "רצה אבי לחבב עלינו את המצווה, ולהחדיר בליבנו את ההרגשה שהשכינה באמת שורה בסוכה. הוא היה מדגיש כי משבעת האושפיזין העליונים נמשכת השפעה של קדושה וטהרה אל בני הבית".

עד מתי נשאר הכיסא? לא לפנות לפני הזמן

באשר למשך הזמן שבו ראוי להשאיר את כיסא האושפיזין בסוכה - סיפר הרב בן ציון מוצפי כי אביו נהג להשאיר את הכיסא עד מוצאי שמחת תורה, ולא למהרו להסיר כבר בצאת חג הסוכות או במוצאי הושענא רבה.

"על פי הקבלה", הסביר הרב, "האור הרוחני של האושפיזין ממשיך להאיר עד סוף שמחת תורה, ולכן ציווה אותי אבי להשאיר את הכיסא במקומו - עד ליל שמחת תורה ממש".

מנהג זה מבוסס על דברי האר"י הקדוש שציין כי שבעת האושפיזין שוהים בסוכה במשך כל ימי החג כולו - ולא רק כל אחד בליל מועדו - ומשום כך יש מקום להשאיר את הכיסא בכל זמן שהסוכה עצמה קיימת.

מעשה קטן: השפעה גדולה

רבים נוהגים בימינו לקיים את המנהג הפשוט אך מלא העוצמה: להציב כסא נוסף בסוכה, עם כיסוי נאה ומכובד, ולהקדיש אותו לאורחים הרוחניים. יש המדפיסים שלט עם שמות האושפיזין, יש המציינים כל אחד בלילה שלו, ויש המקפידים לומר "לשם יחוד" מיוחד לכבודם.

גם אם אין באפשרות להדר בפרטי הנוי, עצם הכוונה להכניס לסוכה תודעה של כבוד לשכינה, היא סגולה לעצמה.