הרב יהונתן ענבה במסר מרגש: הכלי השבור בוויטרינה של המיליונר

אנחנו כבר אחרי היום שבו זכינו להתעלות לדרגת מלאכים, רגע אחרי שנגענו במקום שבו החומר הופך לרוח, רגע אחרי שזכינו לקדש ולטהר את עצמנו, ורגע אחרי שזכינו לעשות נחת לבוראנו.

אבל המסע עדיין לא תם. אדרבה, עלינו להמשיך אותו ביתר שאת. נכון, קשה להישאר באותו מעמד רוחני, אבל זו בדיוק העבודה שלנו כרגע - להמשיך ולמשוך כמה שיותר רגעים של "אוויר פסגות" רוחני, כדי שילווה אותנו במשך כל השנה, שייתן לנו כוחות ויזכיר לנו כמה גבוה הגענו, כמה קרובים היינו וכמה עוד אפשר - אם רק נזכה.

השמיים והארץ אינם רק עדים למעשיהם של ישראל, כמאמר הפסוק: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי", אלא הם גם מהווים תזכורת לכל אחד מאיתנו.

שמיים וארץ אלו שני שיאים בקטבים אליהם יכול האדם להגיע. אדם יכול להתרסק על הארץ, ויכול לנסוק אל על עד קצה השמיים. בסוף - זה עניין של בחירה.

אבל כדי לבחור נכון, צריך לזכור: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ". לזכור את הבורא, לזכור את המעמד, לזכור ולא לשכוח לעולם.

הרב לביא יצא למסע מעבר לים לאיסוף כספים. באחת מהפגישות נפגש עם יהודי עשיר במיוחד, בעל לב חם ורצון לנתינה.

הרב הוזמן לבית המפואר. כל פינה באחוזה המרשימה עוטרה בציור קיר מיוחד; את הקירות ליוו פריטי מוזיאון נדירים ובלב הבית ניצבה ספרייה עשירה ומרשימה.

אבל לפתע הוא שם לב לדבר מוזר - בתוך המזנון, בין כלי הכסף היקרים, עמד בקבוק שמן שבור ומלוכלך.

"סליחה," שאל הרב, "אבל הסקרנות שלי לא מאפשרת לי שלא לשאול - מה עושה הכלי השבור הזה במזנון היוקרתי של הבית?"

"לכלי הזה אני חייב את כל חיי," השיב העשיר. "בתחילת דרכי לא זכיתי לשמור תורה ומצוות. הייתי בטוח שמעמדי וכספי תמיד יהיו לצידי. לא הרגשתי צורך להיות קרוב לקדוש ברוך הוא."

"יום אחד הלכתי ברחוב ולפתע ראיתי ילד קטן יושב ובוכה: 'איך אני אחזור לאבא? מה אני אגיד לו?' הוא בכה ללא הפסקה. שאלתי אותו, 'מה קרה?'"

"הוא סיפר לי שהם עניים. אבא שלו כל השנה חוסך שקל לשקל כדי לקנות שמן זית להדלקת נרות שבת ולחנוכה. היום אבא נתן לו את הכסף שילך להביא את בקבוקי השמן כי הוא חש בטוב. הלכתי, קניתי, אבל נפלתי - ועכשיו בקבוק אחד נשבר. 'מה אגיד לאבא? כמה צער יהיה לו? אני מתבייש כל כך!'"

"האמת שהדברים זעזעו אותי. חשבתי לעצמי: ביום שאני אגיע לאבי שבשמיים, מה אגיד לו? איך אעלה אליו? כמה ציערתי אותו?"

"באותו רגע החלטתי שני דברים: ראשית, לקנות לילד בקבוק שמן ועוד ארגזים שלמים של מזון וממון, כדי לשמח אותו ואת משפחתו. שנית, להתקרב לאבא שבשמיים ולשלוח למעלה ארגזים של זכויות - בדמות לימוד תורה, מצוות וחסדים."

"עזבתי את המקום שמח וטוב לב, אבל לפתע פחדתי: מי אמר שאצליח? מי אמר שאשאר עם אותו רושם ורצון גם מחר, גם בעוד שנה?"

"לכן חזרתי, לקחתי את הבקבוק השבור והנחתי אותו במקום הכי מרכזי בבית - שכל יום אזכור את אבא שלי, את המעמד עם הילד ואת הרצון למלא את הקבלה שלי עד 120."

חברים יקרים, זה הזמן שלנו לקחת את כל מה שהשגנו בימים הנוראים - בימי ההתעלות האלו - לקחת אותם איתנו למשך כל השנה. החטאים שלנו נמחקו, הקדוש ברוך הוא מחל. עכשיו הזמן לא לשכוח לאן הגענו.