הכוח שבצניעות: סודו של הקרנף, הענק השקט של הבריאה

למרות מראהו המגושם, הקרנף מסוגל לפתח מהירות של עד חמישים וחמישה קילומטרים לשעה. נתון מדהים בהתחשב במשקלו העצום שיכול להגיע ליותר משלושת אלפים קילוגרם. לשם השוואה גם אצן אולימפי מקצועי כמו יוסיין בולט בשיאו לא עבר את רף הארבעים וחמישה קילומטרים לשעה. במילים פשוטות אם קרנף החליט לרוץ עדיף שלא לעמוד בדרכו והוא יגיע ראשון.

אבל לא רק המהירות שלו מעוררת השתאות. הקרנף אינו נרתע כמעט משום חיה בטבע. לא פיל, לא היפופוטם ואפילו לא אריה. הסיבה לכך נעוצה במבנה גופו הייחודי, בעורו העבה והחסין, ובקרן החזקה שמזדקרת מראשו אשר משמשת אותו ככלי לחימה והגנה וגם לסימון טריטוריה.

ביהדות אנו לומדים שעוצמה אמתית איננה נמדדת רק בכוח פיזי אלא ביכולת לרסן ולשקול ולפעול בתבונה. חז"ל אומרים במסכת אבות פרק ד: איזהו גיבור הכובש את יצרו.

הקרנף מדגים את התכונה הזו בצורה כמעט מאלפת. הוא אינו תוקפני כלפי חוץ, לא מחפש עימותים ואינו מתרברב בכוחו. ורק כאשר הוא נלחץ או חש איום הוא מגיב, ובמלוא העוצמה.

המדרש שמות רבה פרשה ל"א מתאר את הקב"ה כמי שעתיד להראות לעין כל את כוחו בגבורותיו. כלומר, דווקא מתוך ריסון ויכולת להבליג ניכרת הגבורה האמתית של ה'. ואולי בדימוי סמוי, הקרנף ממחיש גם הוא את אותה נקודה. חיה שקטה, עצומה, נוכחת, אך אינה רועשת. ורק בשעת הצורך,  כוחו מתגלה.

המילה קרנף בעברית מורכבת מהמילים קרן ואף. ואכן, הקרן המזדקרת מאפו היא סימן ההיכר שלו. בקרב חכמי ישראל נכתבו דיונים על הקרן הזו שבעבר נחשבה לבעלת תכונות רפואיות. ובכתבים קבליים צוינה ככוח המצביע על עוז של קדושה.

המהר"ל מפראג מסביר כי הקרן בהיותה מזדקרת קדימה מסמלת את היכולת להבקיע דרך חדשה ולפרוץ מכשולים אך גם לדעת להציב גבולות. הקרנף אינו מנופף בקרנו אך כשהוא נדרש לכך היא משמשת אותו ככלי מדויק.

הקרנף אינו שאגני, אינו מנפנף בזנבו ואינו מושך תשומת לב, אך אין להתבלבל. הוא מהחזקים, המהירים והמרשימים שבבריאה. הוא מזכיר לנו עיקרון יסוד בתורה. מי שקט אינו בהכרח חלש. לעיתים דווקא הענווים והמאופקים, אלה שאינם מדברים הרבה, הם הנושאים בתוכם את הפוטנציאל העמוק והחזק ביותר.

לא תמיד צריך לרוץ כמו קרנף. אבל אם כבר כן, עדיף לעשות זאת מתוך תבונה ולא מתוך תוקפנות. ובעיקר מתוך ידיעה ברורה מהו הכיוון.