הרב יהונתן ענבה: הטעות הגורלית של האוליגרך

זהו, הגענו לישורת האחרונה. ראש השנה כבר עבר, ארבעים ימי סליחות והתעלות רוחנית עומדים להסתיים, ועכשיו אנחנו בעיצומם של עשרת ימי התשובה - שבת שובה.

זה הזמן שיכול להכריע את המאזניים, לשנות את הכול ולהטות את הכף לטובה.

עוד כמה ימים יחתום הקדוש ברוך הוא את גורלנו לשנה הבאה. זה נשמע קיצוני, אבל כל מה שאנחנו עושים בימים הקרובים יכול לקבוע איך תיראה השנה הבאה שלנו.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם: אז מה עושים עכשיו? והתשובה היא: לא נותנים לעצמנו לפספס את הרגע. בחיים יש זמנים של הזדמנויות שלא יחזרו לעולם. זה לא משנה כמה אתה עייף, רעב, עסוק, עצוב - זה לא רלוונטי. עכשיו זה הרגע שאם נזכה לרַצות את הבורא, נתרצה לשנה שלמה שתשפיע על כל חיינו. ואם לא - אז...

לפני כמה שנים, ביום שני בבוקר, צלצל הטלפון אצל הרב פרידמן. על הקו היה מנהל מלון "המלך דוד" בירושלים: "כבוד הרב, יש לנו כאן אורח חשוב מאוד. הוא מבקש לפגוש את כבודו. אפשר לשלוח מונית?"

הרב הגיע למלון, שני שומרים ליוו אותו עד לסוויטה הנשיאותית. הדלת נפתחה - ושם חיכה לו איש עסקים יהודי־אמריקני, עב כרס. האיש לא התעכב על נימוסים: "תודה שבאת הרב. לא מכירים אישית, אבל שמעתי עליך הרבה. אמרו לי שאתה בן אדם שאפשר לסמוך עליו. הנה העניין - אני כבר מבוגר, אני לא אחיה עוד הרבה. יש לי סביב 70 מיליון דולר, ואחרי פטירתי אני רוצה שכל הכסף הזה יילך לישיבות בארץ ישראל. תהיה מוכן לטפל בזה בשבילי?"

הרב הופתע קצת: "אבל למה לחכות? יש לי רעיון טוב יותר. תן לי חצי שעה, אני מזמין 35 ראשי ישיבות, נותנים לכל אחד מיליון דולר, ותראה את הזכות שלך עוד בחיים!"

העשיר צחק בקול: "הרב, אני עבדתי כל החיים בשביל הכסף הזה. מעולם בחיים לא נתתי אפילו דולר לצדקה. מה, אתה חושב שאני פראייר? לתת כסף לאנשים שמעולם לא עבדו? אין סיכוי!"

"אבל רגע", התפלא הרב, "אתה ביקשת שאני אחלק אותו..."

"כן, אחרי שאמות!" הבהיר העשיר. "אז אני כבר לא אצטרך את הכסף, רק את הזכויות. אתה מבין? אני איש עסקים. אני מחליט מתי ולמי".

הרב נאנח. מה אפשר לעשות? הוא הסכים לבקשה.

כשנתיים אחרי המפגש המשונה, הרב קיבל זימון לקונסוליה האמריקנית בירושלים. עורך דין נוצרי הציג עצמו וקרא את הצוואה של אותו יהודי עשיר: "כל רכושו של העשיר יעבור לכל מקום בירושלים שלומדים בו 'בייבל', תנ"ך". עורך הדין הנוצרי פנה לרב: "הבנתי שכבודו צריך להחליט למי לחלק וכמה". הרב אישר את הדברים.

פתאום החלו להיכנס לחדר עשרות כמרים. כולם ראשי כנסיות בירושלים, כולם מלמדים "בייבל", וכולם באו לקבל חלק מהכסף.

הרב היה בהלם: "רגע! הוא התכוון לישיבות יהודיות!"

עורך הדין משך בכתפיים: "יכול להיות, אבל את הצוואה אני כתבתי. הוא חתם. אלו מוסדות דת שמלמדות תנ"ך. עכשיו אתה מחליט איזה כומר מקבל כמה".

הרב פרידמן התעלף והובהל לבית החולים. הוא סירב לשתף פעולה עם העוולה הזאת והסביר בבכי: "אילו העשיר הזה היה מקשיב לי! אם רק היה עושה את הדבר הנכון ברגע הנכון! היום כל הכסף שלו היה מקים עולמות של תורה בארץ הקודש. במקום זה הוא נתן הכול לעבודה זרה בעיר הקודש".

חברים יקרים, בואו ננצל את ההזדמנות. בואו ניקר את הימים האלה שנותרו לנו. בואו נקדש את השבת הראשונה של השנה החדשה, נמקסם את הרגע הזה ונזכה להיחתם יחד בספר החיים והשלום.

זכרו את הפסוק מפרשת השבוע: "חִזקְוּ ואְִמְצוּ אַל תִּירְאוּ ואְַל תַּעַרְצוּ מִפְּניֵהֶם כיִּ ה' אֱלקֶֹיך הוּא הַהלֹךֵ עִמָּך לאֹ ירְַפְּך ולְאֹ יעַַזבְֶך".

שבת שלום וגמר חתימה טובה!