מהו מנהג הכפרות? הסוד העתיק שמלווה את עם ישראל כבר דורות

בכל שנה, כשמגיע ערב יום הכיפורים, אלפי יהודים מתכנסים בתחושת יראה והכנה רוחנית. בין התפילות והסליחות, יש גם מעשה מוחשי שמקפל בתוכו משמעות עמוקה - הכפרות. זהו רגע שבו כל אדם, איש או אישה, צעיר או מבוגר, עוצר לרגע ומבטא מטרה אחת: לבוא אל היום הקדוש נקי וטהור יותר.

לפי חלק מהמקורות - שורש המנהג נעוץ עוד בימי בית המקדש, אז נהגו לשלוח שעיר למדבר כדי לשאת עליו את חטאי העם - מה שנקרא "השעיר לעזאזל". לאחר החורבן, חיפשו חז"ל דרכים אחרות לבטא את רעיון הכפרה, וכך התהווה המנהג שאנחנו מכירים כיום.

השנה מקיימים מצוות כפרות בשלמות ההידור>

אחת הדרכים לקיום המנהג היא באמצעות תרנגול. מסובבים אותו מעל הראש של האדם שלוש פעמים, תוך אמירת הפסוק הידוע: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי..." ולאחר מכן שוחטים את התרנגול ונותנים את שוויו כצדקה. אך יש גם מי שבוחרים לעשות זאת באמצעות כסף - פעולה פשוטה יותר שמדגישה את צד הנתינה והחסד.

מרן הבית יוסף, אחד מגדולי הפוסקים, אף הכריע שיש להעדיף את קיום המנהג עם כסף, כדי להתרחק מצער בעלי חיים. הסיבוב נעשה עם שטר או מטבע, ולאחר מכן נמסרת התרומה לנזקקים - כך שהמעשה הופך למצווה כפולה: גם כפרה וגם צדקה.

מעבר לפן ההלכתי, יש למנהג גם רובד רוחני עמוק. על פי הקבלה, עצם המעשה מעורר את האדם להתבונן במעשיו. הידיעה שיכול היה להיות נגזר עליו דבר קשה, אך במקום זאת נגזר על התרנגול או על הכסף - מעוררת לתשובה, לחשבון נפש, ולעבודה פנימית.

השנה מקיימים מצוות כפרות בשלמות ההידור>

עוד פרט מעניין ויפה: הגימטריה של המילה "כסף" (במילוי האותיות) שווה בדיוק לגימטריה של המילה "כפרה" - 305. רמז שמחזק את הקשר בין הפדיון לבין מטרת המנהג.

יש שנוהגים לקיים את המנהג בעשרת ימי תשובה, ויש שמדקדקים לעשותו דווקא בערב יום הכיפורים. כך או כך, הכוונה שבמעשה היא העיקר. מדובר בכלי שמעורר את הנפש להיטהר ולהתקרב אל הבורא.

בסופו של דבר, עם תרנגול או עם שטר - הלב הוא זה שנספר. כפרות הוא לא רק מנהג עתיק, אלא מסר חזק של התחדשות, של נתינה ושל תקווה לקראת השנה החדשה.