"היא שרדה את השואה ונרצחה בבית אבות": נינה קרבצוב בת ה-89 הותקפה למוות בידי שותפתה לחדר

בניו יורק, בלב אחד המוסדות הסיעודיים הוותיקים בקוני איילנד, נרשם השבוע מקרה מזעזע שמעלה שאלות קשות על אחריות, אבחנה רפואית והזנחה מוסדית. נינה קרבצוב, ניצולת שואה בת 89, נמצאה בתחילת השבוע כשהיא שותתת דם, ללא הכרה, בחדרה בבית האבות בו שהתה מאז שנת 2020. שעות ספורות לאחר מכן נקבע מותה.

החשד המרכזי: שותפתה החדשה לחדר, גלינה סמירנובה בת ה-95, תקפה אותה באמצעות פדל כבד שהוסר מכיסא הגלגלים וגרמה למותה מחבלה קהה. השתיים שוכנו יחד רק יומיים קודם לכן. מניע ברור עדיין לא זוהה, אך החשודה נלקחה למעצר ונשלחה להסתכלות פסיכיאטרית על רקע אבחנות קודמות של דמנציה.

לפי גרסת אנשי הצוות, קרבצוב נראתה בפעם האחרונה כשהיא ישנה בשעה 21:00. כשעה לאחר מכן, נשמעו רעשים חריגים מהחדר. הצוות שפרץ פנימה גילה את קרבצוב פצועה קשות בפניה, ללא הכרה, ואת סמירנובה כשהיא שוטפת את ידיה בחדר הרחצה, לבושה בחלוק מוכתם בדם, והרצפה סביב הכיור ספוגה בשלוליות אדומות. על רצפת החדר נמצא חלק מתכתי מגואל בדם, וחלק נוסף אותר מחוץ לחלון, כאילו נזרק בזדון.

חוקר מקרי המוות קבע: מוות כתוצאה מחבלה קהה. במשטרה תיארו את מראה הזירה כ"אימתני", ואחד החוקרים הוסיף כי "זה נראה כמו סצנה מתוך סרט אימה".

קרבצוב, ילידת אוקראינה, שרדה את אימי השואה, הקימה משפחה מרובת ילדים, נכדים ונינים, וחיה בשנותיה האחרונות בשקט יחסי. לדבר בני משפחתה, היא נודעה כאישה שקטה, עצמאית, מסודרת, כזו שעד הרגע האחרון שמרה על שגרת חיים סדירה. "היא לא ביקשה הרבה", סיפרה בתה, לוסי פלום. "כששמעתי על הפציעה שלה, עליתי מיד על טיסה. חשבתי שאולי נפלה, אבל אז אמרו לי שזה משהו אחר לגמרי".

במהלך הטיסה מפלורידה לניו יורק ביקשה פלום לדבר עם אמה, אך זו כבר הייתה מחוסרת הכרה. עם כניסתה לעיר קיבלה את הבשורה הקשה: אמה מתה. "הם לא הגנו עליה. להפך, הם יצרו את המצב שבו היא נרצחה", אמרה.

משפחת קרבצוב מבהירה כי לא תסתפק בהליכים פליליים בלבד. לטענתם, הנהלת בית האבות התרשלה בשיבוץ ובפיקוח, תוך התעלמות מהיסטוריה רפואית בעייתית של סמירנובה. עורכי דינה של המשפחה שוקלים הגשת תביעה אזרחית נגד המוסד על שורת מחדלים: שיבוץ רשלני של דיירת עם סימני אלימות ובלבול, חוסר השגחה בשעות הלילה והפרת נהלי בטיחות בסיסיים.

"מדובר בכישלון מהדהד של כל מנגנון ההגנה שאמור לשמור על המבוגרים ביותר בחברה", טען עורך הדין של המשפחה. "האופן שבו נינה מתה נראה כמו בסרט של סטיבן קינג. זה לא אמור לקרות במציאות, ובטח לא לאישה שעברה את הגיהינום של המאה העשרים ושרדה כדי למות כך, לבדה, במיטה שלה".

גלינה סמירנובה הובאה בפני שופט בית המשפט הפלילי בברוקלין והועמדה לדין באשמת רצח מדרגה שנייה והחזקת נשק. במקרה זה, פדל כבד שככל הנראה שימש ככלי תקיפה. לפי גורמי אכיפה, החשודה נראתה מפגינה התנהגות מבלבלת אך לא בהכרח חסרת מודעות. התביעה הדגישה את חומרת המעשה וביקשה לשלוח אותה להסתכלות פסיכיאטרית.

בשלב זה היא מוחזקת במעצר ללא אפשרות לשחרור בערבות. החוקרים ממשיכים באיסוף עדויות מצוות המקום ומנתחים את תיעוד מצלמות האבטחה מהמסדרונות.

מותה של נינה קרבצוב חושף באכזריות את הסכנה הטמונה בשילוב לקוי של דיירים במוסדות סיעודיים, במיוחד כשמדובר באנשים מבוגרים הסובלים מהפרעות קוגניטיביות. האם נערכה בדיקת התאמה מינימלית? האם אנשי הצוות היו מודעים למסוכנות האפשרית? והאם לא הייתה דרך למנוע את ההתקפה?

מעבר לתשובות הפליליות, החברה האמריקנית תיאלץ להישיר מבט אל שאלת האחריות כלפי דור השורדים, אלה שחייהם ראויים להגנה גם בערוב ימיהם.

נינה קרבצוב לא נפלה קורבן לגרוע שברועי אדם, אלא לרשלנות מערכית. אחרי שאיבדה את ילדותה במלחמה והצליחה לשרוד את התופת, היא ביקשה רק שקט וביטחון. אך בבית האבות שבו הייתה אמורה לקבל שלווה, מצאה את מותה באלימות חסרת פשר.

"אנחנו נילחם עד שנדע איך קרה שהאישה הזאת, אחרי כל מה שעברה בחיים, נרצחה כך במקום שהיה אמור להגן עליה", אמר עורך דינה של המשפחה. הפעם, דרישת הצדק לא נשמעת רק בשם הקורבן, אלא בשם דור שלם.