איך להפסיק להיות נאיבי? הרב אייל אונגר מסביר למה מנצלים אותך

למה אני אדם נאיבי ומאמין לבני אדם יותר מידי ובסוף מנצלים אותי.

להיות נאיבי זה תכונה שנובעת מצירוף של ערכים, ניסיון חיים וחרדות — ולא מפגם מוסרי.

אנשים שמאמינים בטוב של אחרים נוטים להעניק אמון מהר. זו איכות טובה — רק שכרוכה בסיכון.

אם גדלת באקלים בטוח או לא נחשפת לאנשים שמנצלים — קשה לזהות דפוסים מזיקים.

פעמים זה כי אנשים רוצים להיות מועילים, לא ליצור קונפליקט — ולכן מסירים גבולות.

ופעמים זה פחד מעימות — העדפה של שלום זמני על פני בריאות יחסים ארוכת טווח.

כשאין "קו אדום" שמוגדר לעצמך — אחרים יבדקו עד איפה אפשר להגיע.

איך תזהה שאתה במקום הנאיבי:

• אם אומרים לך "תעשה לי טובה קטנה", אבל זה חוזר ותופס חלק גדול מידי מהזמן והמשאבים.

• אנשים מתחמקים מתשלום, תודה או אחריות אחרי שקיבלו ממך.

• אתה מרגיש מרוקן אחרי מפגש — נתת הרבה וקיבלת מעט.

• כשאתה מנסה לומר לא — הם מרגיזים אותך, מאשימים אותך או עושים דרמה.

איך נטפל בזה?
להתאמן לומר "לא" פעמיים ביום — מתחילים במצבים קטנים.

לכתוב מתי נתתי יותר מדי — מה הוביל לזה, ומה הייתי רוצה לומר במקום.

לפני שאתה מסביר מדוע לא — אמור משפט מכבד קצר (כבוד), ואז "לא", ואז הצעה חלופית אם מתאים.

להיות אדם טוב זה לא סוף פסוק. אבל נחוץ ללמוד להבחין בין לתת מעצמך מתוך בחירה ובין לתת מתוך כפייה פנימית או מניפולציה.

פעמים יש לאדם פחד וחרדה לגלות שהעולם מלא באנשים לא ישרים. הוא לא רוצה לפגוש את האנשים, לכן הוא לא מאשים את הרעים אלא מאמין לרעים. כך הוא פותר את הקונפליקטים בחיים שלו, והוא מאמין ל"סיפור" שלו — שכולם טובים.

המוח לא מצליח להכיל את המורכבויות בחיים. הוא לא מעכל שיש טוב ורע וגם ביניים. הוא רוצה לצבוע את החיים בשחור ולבן, כך אין לו בעיות או קונפליקטים.

הדרך ה"קלה" היא לומר: העולם הוא טוב או רע. ועדיף לו לומר שהעולם הוא טוב וזהו — וכך הוא פטור מהתמודדויות בחיים שלו. למרות שזה יגרום להרבה ניצול.

פעמים האדם באשליה: אם אתן חום ואהבה לכולם — כך גם יחזירו לי.
אך זו אשליה. יש אנשים שאם ניתן להם חום — הם יחזירו חום.
ויש אנשים שאם נעניק להם — הם ינצלו את זה.

כמו משה רבנו וקרח: משה רבנו מעניק, וקרח — עם מידות רעות — לוקח, מנצל, פוגע וחולק.

פעמים האדם סובל מעודף רגשות אשמה.
הוא מרגיש "אשמה", כאילו הוא חייב לתת כי הוא "לא בסדר". לכן הוא נותן ומוותר — לא כי מגיע לאחר, אלא כי אני הנותן סובל מרגשות אשמה.

אז כן, לחלום על עולם טוב. אבל לא לתת לחלום לנהל את המציאות ואת ההחלטות.

אני חולם שיש אנשי מקצוע טובים — אך אני משלם רק כשהם יסיימו את העבודה.

לא לברוח מהכעס. אם אני כועס על משהו — אני לא צריך לבטא את הכעס, אבל כן לומר לעצמי: "זהו, היה כאן גבול שנחצה". ואני צריך לסדר מחדש את מערכת היחסים שלי עם האדם האחר.

כשאתה מרגיש מנוצל — אל תאשים את עצמך ב"אני נאיבי מדי". אמור: "אני לומד לשים גבולות, זה תהליך". זה מחזק ולא מחליש.

תרגול:
להתחיל לכתוב לעצמי על דף: מתי עזרתי לאחרונה ומה קיבלתי בתמורה.
להיות מודע: אם אני רוצה לתת ולא לקבל — זה נפלא.
אבל אם אני נותן, לא מקבל ומרגיש רע — זה כבר לא שווה.