הרב יהונתן ענבה מגלה: למה אסור להתייאש אפילו כשנראה שאין סיכוי

הימים הנוראים כבר כאן, ואיתם האווירה המיוחדת של חשבון נפש, תפילה ותשובה. תקופה זו של השנה, המתאפיינת באמירת סליחות ובתקיעת שופר, מטרתה לעורר אותנו לעצור את מרוץ החיים ולבחון את מעשינו. אך דווקא מתוך ההתבוננות הפנימית הזו, צף ועולה אתגר גדול: רבים מאיתנו מגלים פתאום את הפער בין הרצוי למצוי, את הכשלונות והנפילות, ומתמלאים ברגשות ייאוש המובילים אותם לרצון "להרים ידיים".

בשיחה מיוחדת לקראת השנה החדשה, הרב יהונתן ענבה מציב בפנינו שאלה נוקבת: האם באמת יש לנו את הפריבילגיה לוותר? האם מותר לנו להתייאש? התשובה, על פי הרב, היא חד משמעית: לא. הרב ענבה מציג משל רב עוצמה מעולם העסקים כדי להמחיש את הנקודה. הוא מדמה את חיינו לעסק הזקוק להון כדי להתקיים. מי שרוצה להקים עסק ואין לו כסף, פונה לבנק לקבלת הלוואה. כל עוד הבנק ממשיך להזרים כסף לעסק, סימן שהוא מאמין בפוטנציאל שלו להצליח. גם אם העסק עדיין לא רווחי, האמון של הבנק הוא זה שמאפשר לו להמשיך לפעול. ברגע שהבנק מפסיק את המימון, העסק קורס.

"מי שנותן לנו חיים זה הקדוש ברוך הוא. הוא הבנקאי הכי גדול בעולם", מסביר הרב ענבה. בורא עולם הוא זה שמעניק לנו את מתנת החיים בכל יום מחדש. עצם העובדה שאנו קמים בבוקר ונושמים, היא ההוכחה הניצחת שהקב"ה עדיין מאמין בנו. הוא מאמין שיש לנו את הכוח לתקן, להשתפר ולהצליח. כל עוד "הבנקאי הגדול" ממשיך להאמין בנו ולהעניק לנו את "אשראי" החיים, זהו הסימן המובהק ביותר שהוא יודע שאנו מסוגלים להגיע ליעדנו הרוחני.

הרב מדגיש כי אסור לנו להיות קטני אמונה כלפי עצמנו, כאשר בורא עולם בכבודו ובעצמו נותן בנו אמון כה גדול. אם הוא, שיודע את כל מחשבותינו ומכיר את כל חולשותינו, עדיין בוחר להעניק לנו חיים, מי אנחנו שנגיד אחרת? היאוש הוא כפירה בכוח שהקב"ה טבע בנו. הרצון לוותר הוא זלזול במתנה היקרה מכל שקיבלנו, מתנת החיים.

המסר של הרב ענבה מהדהד בעוצמה דווקא בתקופה זו, כאשר עם ישראל כולו עומד בפני אתגרים מבית ומחוץ. כפי שאל לנו להתייאש ברמה האישית, כך גם ברמה הלאומית. האמונה בצדקת הדרך והאמונה בכוחו של עם ישראל לנצח, הן תנאי הכרחי לקיומנו.

לסיכום, הרב קורא לכל אחד ואחת מאיתנו לנצל את הימים הקדושים הללו. בואו ננצל את המתנה העצומה הזאת שנקראת חיים. אם הקדוש ברוך הוא מאמין בנו, אנחנו חייבים להשתדל ולעשות את המוטל עלינו, מתוך הבנה שאנחנו מסוגלים להצליח. רק ביום שיגיע זמננו לעזוב את העולם, עד מאה ועשרים, יגיע החשבון הסופי. עד אז, חובתנו להאמין בעצמנו, בדיוק כפי שהקב"ה מאמין בנו. שתהיה לכולנו שנה טובה והצלחה בכל מעשה ידינו.