גם בטסט השביעי הוא נכשל, אבל תפילה אחת שינתה לו את החיים

כשהגיע צו הגיוס, מיכאל התרגש מאוד. אחרי הטירונות הוא הועבר למחנה בדרום, ונשלח לקורס נהיגה משא
כבד - משאיות של 15 טון ויותר. את התיאוריה מיכאל צלח בלי בעיות, אבל המבחן המעשי? זה כבר סיפור אחר לגמרי. בטסט הראשון הוא נכשל. גם בשני. כך גם בטסט השלישי, הרביעי, החמישי...

שמונה טסטים! שמונה פעמים הוא יצא מאוכזב, כועס על עצמו, ומתרץ תירוצים בפני החברים שכבר מזמן
קיבלו את הרישיון הנכסף. באחד הימים הוא הלך מתוסכל בבסיס. לפתע העיניים שלו קלטו מבנה שתמיד היה שם אבל הוא מעולם לא שם לב אליו באמת - בית הכנסת של הבסיס. משהו דחף אותו להיכנס. מיכאל עמד שם
במבט מבולבל, הסתכל על הספרים, על ארון הקודש. ואז... משהו קרה.

התרגשות שהוא מעולם לא הכיר. הוא צעד לכיוון ארון הקודש ובלי לחשוב הרבה אחז בפרוכת. "בורא עולם", הוא לחש, "אני לא כל כך יודע מה אני עושה ולמה, אבל אם אתה קיים - בבקשה, תעזור לי לעבור את הטסט". יומיים אחרי כן הוא הלך לטסט התשיעי. הפעם זה היה אחרת. הוא נהג בביטחון, זכר כל פרט, והבוחן אפילו חייך אליו. "עברת", הוא אמר.

מיכאל יצא מהטסט בעננים. אבלזה לא היה סוף הסיפור. זאת הייתה רק ההתחלה. מיכאל לא הפסיק לחשוב על הרגע הזה בבית הכנסת, והחליט לחזור. הוא ראה בכניסה את השלט:ּ "ַאחַת שָׁאלְתִי מֵאֵת ה' אֹותָּה אֲבַקֵּׁש שִׁבְתִי בְּבֵית ה' כָל ימֵי חַיי..." המילים פשוט הכו בו. הוא הרגיש שזה מה שהוא מחפש. מיכאל התחיל לקום לתפילות, לשאול שאלות, ללמוד. תוך זמן קצר הוא כבר שמר שבת ולמד גמרא.

ביום השחרור שלו, מיכאל עמד שוב ליד ארון הקודש ואמר: "תודה ריבונו של עולם. גם על הרישיון, אבל בעיקר על זה שהראית לי את הדרך אליך". כשהשתחרר הוא ראה מודעה על סמינר לרווקים בנתניה. הוא החליט ללכת. בסוף הסמינר הגיע אליו נציג של ישיבה. "איך קוראים לישיבה שלכם?" הוא שאל. "מחנה ישראל". מיכאל פרץ בצחוק. "לא ייאמן. השתחררתי ממחנה צבאי, ועכשיו הקב"ה שולח אותי למחנה ישראל!" שלוש שנים אחרי מיכאל התחתן והקים בית יהודי. הכול התחיל מטסט כושל ותפילה תמימה של בחור שלא ידע כלום על יהדות. לפעמים הניסים הכי גדולים מתחילים מהדברים הכי קטנים.