שערי שמים פתח: רבבות מבני עדות אשכנז התכנסו הלילה לאמירת סליחות ראשונות

אמש, בצאת השבת, נפתחו ברחבי הארץ ובעולם כולו מעמדי הסליחות בעדות האשכנזים, כאשר רבבות יהודים התכנסו בבתי הכנסת והיכלי הישיבות לקרוא אל אביהם שבשמים. קולות תפילה, תחנונים ופיוטים עתיקים נשמעו מתוך לבבות צמאים למחילה, לטהרה ולהתקרבות מחודשת.

כמידי שנה, בעדות האשכנזים מתחילים לומר סליחות במוצאי השבת שלפני ראש השנה, ובמקרים בהם ראש השנה חל בתחילת השבוע - מקדימים את הסליחות לשבת הקודמת, כדי לומר לפחות ארבעה ימים של סליחות לפני החג.
מתחילים במוצאי שבת משום שזו שעת רצון, זמן שבו האדם נקי מהבלי השבוע, הלב עדיין חם מתפילות השבת, ויש הכנה רוחנית עמוקה להתחיל בהתרוממות הנפש לקראת הימים הנוראים.

הרגעים הללו, של פתיחת שערי הסליחות, מעוררים בכל שנה מחדש את הלבבות. אנשים יושבים זה לצד זה, דתיים, מסורתיים, בעלי תשובה ויהודים מכל גווני הקשת, כולם מרגישים את הקריאה הפנימית: עכשיו זה הזמן להתקרב.

תפילה של לבבות פשוטים

אחד הדברים המרגשים ביותר במעמדי הסליחות הוא שדווקא הלב הפשוט זוכה להרגיש את העוצמה.
אין צורך להבין את כל המילים. די באווירה, במנגינה החוזרת, בנשמה שמבקשת סליחה - והלב נפתח מאליו.

רבים מהמשתתפים העידו, כי דווקא השנה, בתוך תקופה רוויית מתחים, חוסר ודאות ואתגרים אישיים ולאומיים, התחושה היא שיש קריאה של רחמים מהשמים.

"באתי כדי להגיד תודה ולבקש סליחה," אמר אחד המשתתפים.
"אני לא תמיד שומר על הכול, אבל כאן - אני מרגיש בבית. מרגיש שהקדוש ברוך הוא מקשיב לי."

חודש של רחמים

בחודש אלול נפתחים שערים של רחמים.
זו לא סיסמה - אלא אמת רוחנית.
חז"ל מלמדים כי הקב"ה קרוב אל כל אחד ואחת מאתנו יותר ממה שנדמה לנו.
הימים האלה נועדו לא כדי להפחיד - אלא כדי לאפשר.
לאפשר תיקון, לאפשר התחלה חדשה, לאפשר התחברות מחודשת למהות הפנימית של האדם.

והסליחות הן הדרך הפשוטה, הישירה והעמוקה לומר:
"טעיתי, אבל אני רוצה לתקן. התרחקתי, אבל אני מתגעגע. שכחתי, אבל אני זוכר עכשיו."

מה הלאה?

המנגינות של הסליחות ימשיכו ללוות את הימים הקרובים, וילוו אותנו אל ראש השנה ויום הכיפורים.
מי שעדיין לא הספיק להשתתף - זה הזמן.
אין צורך לדעת את כל הטקסט. מספיק לבוא. לפתוח את הלב. לומר מילה אחת באמת.

וכמו שכתוב בספרים הקדושים:
שערי דמעות לא ננעלו. ושערי רצון פתוחים תמיד למי שמבקש באמת.