אגם הקרח שנראה כמו יצירת אמנות והתובנה הרוחנית שנמצאת ממש בתוכו

מי שטייל בהרי הרוקי שבקנדה, או מי שנתקל בצילומים עוצרי נשימה מהרשת, לא יכול להישאר אדיש מול מראה אגמי הקרח המרהיבים. פני השטח מתכסים ביריעות קרח עבות, חלקן עגולות ככדורים קטנים, אחרות מוארכות, כולן יחד יוצרות מראה שמזכיר שמיכת עננים רכה. התופעה מושכת צלמים מכל רחבי העולם, והעין מתקשה להאמין שזהו מראה טבעי ולא יצירה מלאכותית.

מדענים מסבירים כי הקרח אינו קופא בצורה אחידה, אלא שכבה אחר שכבה, כאשר כל שכבה מושפעת מהרוח, מתנועת המים ומתנאי מזג האוויר. לעיתים נוצרות בועות קפואות של גזים שנפלטו מקרקעית האגם, ולעיתים הקרח מתפרק מחדש על ידי זרמי הרוח. התוצאה היא פסיפס מרהיב של צורות וגוונים על פני השטח, תופעה שאין דומה לה פעמיים באותו מקום.

אך כאן, דווקא אל מול פלאי הבריאה, מתעורר אצלנו כיהודים המבט הפנימי. מה המסר שהקב"ה שולח אלינו דרך הקרח הקפוא?

חז"ל לימדונו: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". בדיוק כפי שהאגם נראה שקט ויציב מבחוץ, אך למעשה הוא דינמי ומשתנה בכל רגע, כך גם נפש האדם. מתחת לפני השטח רוחשות מחשבות, יצרים ותנועות פנימיות. רק התורה יכולה להעניק יציבות אמיתית בתוך סערת החיים.

הקרח מתהווה בהדרגה. תחילה שכבה דקה, אחריה נוספת, עד שנוצרת יצירה מושלמת. גם עבודת ה' נבנית שלב אחר שלב. אי אפשר ביום אחד להגיע לשלמות. צריך להתחזק במצווה אחת, להוסיף לימוד נוסף, ובכך להקפיא עוד נדבך יציב בתוך חיי האמונה.

הרבנים הראשונים והמקובלים השתמשו פעמים רבות בדימוי הקרח. בספרי המוסר אנו מוצאים כי הלב עלול להתקרר ולאבד את חומו הרוחני. והנה מול עינינו קרח שנראה דומם, אך כל כולו תנועה פנימית. המסר ברור: גם כשהלב מרגיש קר, אפשר למצוא בתוכו ניצוץ של חיים שמחכה להתעורר.

מעבר לפן התורני, מראה האגמים מלמד אותנו על גדולת הבורא. "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית". אין אדם יכול לברוא תבנית שכזו, אין אמן שיכול לצייר ציור חי יותר מן הטבע עצמו. כל עיגול קרח וכל יריעה דקה מזכירים את החכמה האלוקית האינסופית.

ולבסוף יש כאן גם לימוד בענווה. האדם נוטה לחשוב שהוא שולט בעולם ומנווט את דרכיו כרצונו. אך די ברוח קלה שתשנה את מראה האגם כולו. כך גם בחיינו, לעיתים רוח קטנה משנה תוכניות גדולות. החכמה היא לדעת להישען על מי שמנהיג את העולם כולו, להכיר כי אין דבר קורה במקרה.

כך הופך מראה טבעי מרהיב, שמושך צלמים ותיירים, להזמנה עבורנו להתבונן פנימה. ללמוד על סבלנות, על יציבות, על עומק, ובעיקר על הקשר שבין נפלאות הבריאה לבין בורא עולם, שחותם את יצירתו בחותם של שלמות אינסופית.