מה באמת נדרש מאיתנו בימים הנוראים: המשל המדהים של המגיד מדובנא

שאלת השאלות שחוזרת מדי שנה: מה באמת נדרש מאיתנו בימים האלו - "הימים הנוראים"?
האם ניתן לתקן את מה שפגמנו במשך שנה שלמה - בתוך ארבעים יום בלבד?
במבט ראשון, המשימה נראית כמעט בלתי אפשרית. רבים נופלים לייאוש, עוד לפני שהתחילו.

אולם המגיד מדובנא זכר צדיק לברכה, מגדולי בעלי המשל בישראל, תיאר את הדברים בצורה חיה ומוחשית:

סיפר על צורף מוכשר, שהוזמן לארמון המלך. המלך אמר לו: "שמעתי עליך גדולות. אני רוצה שתיצור עבורי גביע. לא סתם גביע - אלא היפה ביותר, המרשים ביותר, המושלם ביותר שידך מסוגלת לעצב."

הצורף התרגש. זו הייתה עבורו הזדמנות של פעם בחיים. הוא ביקש זמן עבודה - שנה שלמה, וכן חומרי גלם איכותיים: קילוגרם זהב טהור, שלוש מאות יהלומים יקרים, אבני חן מסוגים שונים, ומשכורת חודשית גבוהה.

המלך הסכים לכל התנאים - והצורף יצא לדרך.
אך עם הזמן, המשכורת הגבוהה סינוורה אותו.
במקום להתמסר לעבודה, התפתה לאורח חיים נוח, ולשם מימון תענוגותיו - מכר חלק מהזהב, יהלומים ופנינים. את הגביע הכין רק מדי פעם, וללא רצינות. ככל שחלפו החודשים, הוא כמעט ולא השקיע בו דבר.

ואז הגיע מכתב רשמי מארמון המלוכה: עוד חודש עליו להתייצב עם הגביע.
האמת היכתה בו. הוא הביט ביצירה הדלה שבידיו - גביע פשוט, כמעט מביש, שאינו ראוי להיקרא "עבודת אומן".

אבל לא היה לו לאן לברוח. החומרים אזלו, אך מה שנשאר בידיו - הוא הגביע הקיים.
הוא התעשת. את שלושים הימים שנותרו הקדיש לעבודה מאומצת. לילות וימים עמל על הגביע: גילף, עיטר, שייף, שיבץ, ליטש - עד שהפך אותו ליצירת מופת.
ביום ההגשה, כשהגיע עם הגביע לארמון - נשמעו קריאות התפעלות. הכל התרשמו מיופיו ודיוקו.
אך כשבא השר לבחון את תוכנו - גילה שחסרים זהב ויהלומים. הצורף עמד שם נבוך, מבויש.
הוא ביקש רחמים: "הנה מה עשיתי עם מה שנותר לי. תנו לי עוד הזדמנות. עוד שנה. אוכיח מה באמת אני שווה."

כך בדיוק הם הימים הללו.
אנו ניגשים אל המלך עם תוצאות השנה החולפת.
לא תמיד יש במה להתפאר.
אבל חודש אלול הוא הזמן שלנו לעצב את מה שנשאר.
להשקיע בעבודת השם, בתפילה, בלימוד, במעשים טובים.

אי אפשר לשחזר שנה שלמה, אך אפשר ליפות את הקיים.
כל לימוד נוסף, כל תפילה מעומק הלב, כל ברכה בכוונה - הם פיתוחים עדינים באותו גביע.
כל מצווה נוספת - משנה את הכף.
כל עוון שנמנע - מטה את המאזן כולו.

ובמיוחד יש להתחזק בעניינים שבין אדם לחברו, שכן עליהם אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. ומנגד, אדם המוותר על מידותיו - גם מן השמים מוותרים לו.

זה הזמן לפעול. זה הזמן לעמול.
וכל מה שנצליח להשלים - יביא את ברכת המלך לשנה של חסד ורחמים.