איבד את מקום העבודה שלו, את החלום והתקווה. מה עושים?

אדם איבד את מקום העבודה שלו, הוא איבד את החלום והתקווה מה עושים?

לא פעם אדם מזהה את עצמו דרך התפקיד שלו - מקום העבודה, הכבוד שמקבל, התפוקה שהוא נותן. כשהוא מאבד את העבודה - הוא מרגיש כאילו הוא מאבד את הזהות שלו.

האמת, מה שהלך לאיבוד הוא רק התפקיד החיצוני.

 הזהות האמיתית של האדם - האופי שלו, הערכים שלו, היכולת להעניק, ליצור, להאמין, לחשוב, להשפיע, להיות נחוש ומחויב למטרות שלו, אלה - לא הולכים לאיבוד אלא אם כן יחליט האדם לאבד את התכונות החיוביות שלו.

כל עוד האדם הגדיר את עצמו דרך העבודה, כאשר היא נלקחת - הוא נשאר בלי "משענת". זה יוצר ריקנות, חוסר ערך ולעיתים אפילו דיכאון.

האדם ישאל את עצמו, אם כן הייתי עובד בעבודה הזו, מה היה לי? איזה אופי והרגלים?

מרץ סבלנות עשייה יוזמה למידה...שיעשה האדם רשימה של התכונות שהיו נשארות, איזה סוג אדם הוא היה נהפך אם הוא היה ממשיך באותה עבודה.

כי האדם לא תמיד יכול להחזיר את העבודה עצמה, אבל הוא כן יכול להחזיר לעצמו את הדמות והזהות הפנימית.

האופי - החוזק, האחריות, החיוביות, ההשקעה.

הערכים - תורה, מוסר, טוב לב, נדיבות, אמונה.

היכולות - יוזמה, כישרונות, חכמה, יצירתיות.

העוצמה היא להפריד בין הזהות התפקודית לבין הזהות המהותית.

זהות תפקודית משתנה (עובד, מנהל, מורה). זהות מהותית נשארת (אדם עם ערכים, עם יושר, עם יכולת).

 כשהתפקוד נעלם - נשארת ההזדמנות להתחבר למהות  והפעם לעשות באמת אפילו בלי 'פרס'...

האדם שאיבד את מקום העבודה שלו הוא לא רק נשבר מהמשכורת שאיננה אלא בעיקר מהתחושה שאיבד את - את הזהות שבנה לעצמו דרך התפקיד.

כל עוד העבודה הייתה קיימת, היא שיקפה לו מי הוא, מה ערכו, מה תרומתו. ברגע שהיא נלקחה - נדמה לו שנלקח הוא עצמו.

אבל הדיוק הוא להבין שהעבודה היא מקום ביטוי, במה שעליה הזהות מתבטאת, לא הזהות עצמה. מהות האדם - אישיותו, מידותיו, אמונתו, יכולותיו - נשארת תמיד.

חז"ל  רמזו: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות) - המלאכה אינה זהותך, אלא שליחותך. גם אם מלאכה אחת ניטלת, השליחות נשארת.

  יוסף הצדיק נמכר ונשלח מביתו להיות עבד, ירד לבית הסוהר. כל זה יכל לרסק את זהותו. אבל הוא שמר על ה"כתונת הפסים" הפנימית שלו - זהות של בן יעקב.

 המדרש מתאר איך יוסף, גם במצרים, היה מזכיר את שם שמים על שפתיו. זה מה ששמר עליו כ"מלך", גם כשהיה עבד.

המדרש אומר שהוא היה זריז במלאכתו, אפילו שהוא בבית האסורים, כי בכל מקום הוא מאבד רק את העבודה אבל לא את האופי והמידות שלו.

חז"ל מספרים שכאשר שלמה המלך נענש ונפלה מלכותו, לא ניטלה ממנו כליל היכולת להנהיג. הוא נשאר "מלך" גם במדרגה מצומצמת - שולט על מקלו, כאשר היה מניף אותו, היו האנשים מתכנסים סביבו. והיה מדבר אליהם, כמו מעין 'מלך'.

תכונת המלכות לא נעלמה גם כאשר איבד שלמה המלך את מלכותו.

תפקיד האדם לשמור על הזהות אופי ומידות כי "אין לך אדם שאין לו שעה ואין לו מקום" (אבות ד, ג). כל אדם עתיד לזכות לרגע של חלון הזדמנויות העיקר להיות מוכן. החלון יגיע אבל אולי האדם לא יהיה מוכן, כי הוא עדיין בוכה על התפקיד הישן שהוא איבד

בחירה בעוצמה גם בנפילה היא ההכנה לעלייה המשופרת והמחודשת.