זה נראה שקט, אבל בפנים זה בוער: מה הר הגעש מלמד על הסערה הפנימית שבנו

בסרטון שפורסם ברשת החברתית טיקטוק על ידי קבוצת התיעוד Smile Adventure Iceland, נראה הר הגעש האיסלנדי סונדנוקור (Sundhnúkur) כשהוא עדיין פולט עשן ולבה, אף שפעילותו הגלויה נחלשה. התאריך המופיע הוא הרביעי באוגוסט 2025, ומעל לקליפ מודגש: "Activity dropped drastically, but new lava flows under solidified lava layer", כלומר, "הפעילות נחלשה מאוד, אך זרימות לבה חדשות ממשיכות מתחת לשכבת לבה שהתקררה".

ברמה הגיאולוגית, מדובר בתופעה מוכרת: הר געש עשוי להירגע כלפי חוץ, אך מתחת לפני השטח ממשיכים להתרחש תהליכים של רתיחה, זרימה ודחיסה, שיום אחד עשויים לפרוץ שוב במלוא העוצמה.

אבל במבט תורני, גם אם מדובר בהר מרוחק באיסלנד, המסר, דווקא ללב היהודי, קרוב מתמיד.

במסכת ברכות (דף נ"ט עמוד א') נאמר: "הרואה הרים וגבעות אומר: 'ברוך עושה בראשית'". חז"ל מלמדים אותנו שיש מצווה להתבונן בבריאה ולהתפעל ממנה, לא רק ביופייה, אלא גם באיתנותה, באש שבה, ובפוטנציאל הקבור בקרבה.

המדרש מספר כי כשניתנה תורה בסיני, לא הייתה שם רק דממה, אלא גם רעש, אש, קולות וברקים. וכמו שהתורה ניתנה באש, כך גם דבר ה' נמשל ל"לבה" רוחנית, חמה ורותחת, השורפת כל טומאה בדרכה, אך גם בונה לב חדש באדם.

כך גם האדם. לפעמים נדמה כלפי חוץ שהכול רגוע. אין סערות, אין זעם, אין פרץ רגשות. אך בפנים, הלב סוער, הנפש גועשת. כמו הר געש רדום, שעשוי פתאום לפרוץ,לטוב או לרע. והשאלה היא: מה אנחנו עושים עם הרתיחה הפנימית שלנו? האם אנו מנתבים אותה לתורה, לתפילה, לעבודת מידות, או שמא מזניחים, עד שהיא מתפרצת חס ושלום?

ובמובן הלאומי: גם אם עם ישראל נראה פזור, עייף, מותש, הרי שבתוך עומק הנשמה היהודית בוערת הלבה. התעוררות תשובה, לימוד פנימי, געגוע למשמעות. לא תמיד זה נראה מעל פני השטח, אבל זרמים רוחשים מתחת.

הר סונדנוקור מזכיר לנו שהשקט אינו תמיד סימן לריק. לפעמים דווקא המקומות הרדומים מסתירים בתוכם אש מתקדשת.

"ובחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים - ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות י"ט, א'): כי רק במדבר, רק בשקט, רק בהעלם - אפשר לגלות את האש הפנימית.