מההר אל הלב: התבוננות בבריאה מתוך אמונה

בסרטון שזכה לתהודה ברשת, מוצג נוף מרהיב מעמק סאו ויסנטה שבאי מדיירה. ההרים נישאים לגובה באדנות, כפרים קטנים פרושים בצילם, והכול נשפך אל ים שקט ומרגיע. היופי הטבעי הזה מטלטל את הלב, אך בליבו של יהודי מתעוררת לא רק התפעלות אלא גם שאלה עמוקה: לשם מה נברא כל זה? מהי משמעות היופי כאשר אין בו הכרה בבורא?

חז"ל מלמדים במסכת ברכות כי הרואה בריות נאות או בריאה יפה אומר ברוך שככה לו בעולמו. אין זו רק ברכה פורמלית אלא הצהרה על מהות, ראיית התוכן שבמאחורי הצורה. היופי אינו עומד בפני עצמו אלא מצביע כלפי מעלה, מעיד על יוצרו.

הרב שמשון רפאל הירש כתב כי תכלית האדם איננה רק בלימוד התורה והעבודה הרוחנית במובנים הצרים, אלא גם בהתבוננות מעמיקה בעולם שסביבו. כאשר אדם מתפעל מהר, מעמק או מנהר, הוא לא מתרשם מהחומר אלא מזה שמאחוריו. כל פרט וכל יופי מכוון לעורר בו הכרת הבורא.

העמק הפראי של סאו ויסנטה לא נועד רק למטיילים. הוא נועד גם לעוררות רוחנית. הרמב"ם כותב שדרכו של אדם להגיע לאהבת ה' וליראתו היא בהתבוננות בברואים ובמופלאות הטבע. לראות נוף מופלא כזה ולהישאר אדיש, זה כעין סגירת הלב בפני הזדמנות להתקרבות.

ברגעים כאלו של תצפית שקטה על הבריאה, האדם מסוגל להרגיש זרות לכל ההבלים. פתאום ההר מזכיר לו יציבות שהוא שואף אליה, השקט מזמין אותו להעמיק, והטבע כולו לוחש לו מסר אחד פשוט: יש סדר, יש תכלית, ואתה חלק ממנה.

גם מי שאינו עומד פיזית מול הרים נישאים יכול לחוות את ההתרוממות הזו. סרטון קצר, תמונה חזקה או אפילו תיאור מילולי של פלאי הבריאה יכולים לשבור את הקרום של השגרה ולהחיות את הנשמה.

יהודי רואה את העולם לא רק בעיניים אלא גם בלב. מה שכל אחד רואה כנוף, הוא רואה כרמז. כי הבריאה כולה היא הזמנה לקרבת אלוקים, וכל שביל בטבע הוא גם דרך הביתה.