בכל פגישה החליט לומר הלכה אקראית למשודכת. ולא תיאר את מה שיקרה אחר כך

הייתי אז רווק צעיר בשידוכים, והחלטתי על דבר מיוחד - אפתח כל פגישה שלי בלימוד קטן יחד עם המשודכת. הרעיון היה שנתחיל עם דבר הלכה, ורק אחר כך נמשיך לשיחת היכרות רגילה.
הפעם הראשונה שהחלטתי ליישם את הרעיון הזה הייתה בפגישה בבני ברק. נפגשנו ברחוב רבי עקיבא, הלכנו ברגל עד שהתיישבנו על אחד הספסלים בגן ורשה. אחרי שסיפרתי קצת על עצמי, הוצאתי ספר כיס קטן והסברתי למשודכת: "יש לי כאן ספר הלכות, אני רוצה לפתוח אותו באופן אקראי ולקרוא איזה הלכה שתצא".

היא הסכימה בשמחה. פתחתי וקראתי בקול: "הלכות השבת אבדה - אבדה שיש בה סימנים, חייב להחזירה לבעליה. השבת אבדה היא מצוות עשה בין אדם לחברו המחייבת להחזיר אבדה לבעליה".
סגרתי את הספר, החזרתי אותו לכיס, והמשכנו לשוחח שיחת היכרות רגילה - על השקפה, על החיים, על מה שמעניין אותנו. כשהחלטנו לסיים את הפגישה, קמנו והלכנו חזרה לכיוון רחוב עזרא. ליוויתי את המשודכת עד לתחנת האוטובוס, ואחרי כמה רגעים היא פתאום הבחינה שהיא שכחה את התיק שלה על הספסל בגן ורשה.

זה היה תיק עם מסמכים חשובים, הטלפון הנייד שלה וכל מיני דברים. היא הייתה מאוד מודאגת. חייגתי למספר הטלפון שלה שהיה בתיק, ולהפתעתי ענתה גברת זרה. "אני מצאתי תיק כאן בגן ורשה", היא אמרה, "אבל תדעו שאני עומדת לעלות על האוטובוס לירושלים בעוד כמה רגעים. אם אתם רוצים לקחת את התיק, תזדרזו להגיע כי האוטובוס תכף כאן".

רצתי בחזרה לגן ורשה. הגענו בדיוק ברגע האחרון - האוטובוס כבר עמד בתחנה, והגברת הטובה כבר עלתה אליו. היא מסרה לי את התיק דרך החלון, רגע לפני שהאוטובוס נסע.
עמדתי שם עם התיק ביד ופתאום הבנתי - כל זה קרה בזכות ההלכה שלמדנו! הרי בדיוק למדנו על מצוות השבת אבדה, ומיד אחר כך זכינו לקיים אותה בפועל.

אחרי כמה דקות, הטלפון בתיק צלצל. זאת הייתה המשודכת, שהתקשרה מטלפון אחר לבדוק מה קרה עם התיק שלה. כשהיא שמעה שמצאתי אותו, היא שמחה מאוד.

הבנו שזה לא היה מקרה. התורה מגנה ומצילה, וזכות הלימוד - אפילו לימוד קצר של כמה שורות - יכולה לגלגל מחדש את שערי ההשגחה הפרטית.