ההודעה האחרונה של הלוחם שי ארווס הי"ד שנפל בעזה

"היא אמרה להם - זה לא שי, תעופו מפה", כך מתאר אביו של שי ארווס את הרגע הבלתי נתפס שבו שלושה קצינים עמדו בפתח הבית כדי למסור את הבשורה הקשה. "אני זוכר את הדפיקה על הדלת, את אשתי עומדת מולם וצועקת שיילכו. הקשר שלי עם שי היה קשר מאוד מיוחד, חזק ועוצמתי - הוא היה אהבת חיי".

הציצית והברך - הצוואה האחרונה
אביו מספר על הרגעים האחרונים לפני המלחמה: "שי השאיר הודעה לחבר, וצילם את הברך שלו עם הציצית מבצבצת החוצה. הוא אמר - אם אני אצא מהמלחמה הזאת, אני אמשיך לשים ציצית כל החיים". אביו מוסיף בהתרגשות: "אמרתי לעצמי - בעזרת השם, אני אצא מזה חי, ואני אמשיך ללבוש ציצית כל הזמן. זה חרוט לי בראש". מאחורי גבו, ספר תורה שהוכנס לזכרו של שי, עדות חיה לזיכרון ולאמונה.

המסר האחרון - לשמוח ולפזר טוב
בין הכאב לצער, בוחר אביו של שי להעביר מסר לכל ההורים ולכל הצופים: "כמו בצוואתו של שי - תמיד להיות בשמחה, להפיץ טוב בעולם". הוא מדגיש שזו דרכו להמשיך את דרכו של בנו - לא לוותר על התקווה, על האמונה ועל האור, גם ברגעים הקשים ביותר.