מהים, באוויר, וביבשה: הרחפן הסיני שפורץ את גבולות הלחימה המודרנית

התמונות שהתפרסמו הציגו כלי שנראה תמים למראה, כמעט צעצוע. אך מאחוריו מסתתר פיתוח מהפכני שמסמן מגמה ברורה: לא עוד הבחנה נוקשה בין תחומי לחימה. הים, היבשה והאוויר הופכים לזירה אחת משולבת, רציפה ובלתי צפויה.

בין הצלילה להמראה: שינוי פרדיגמה מבצעי

לפי פרסומים, הרחפן מסוגל לצלול כמו כלי שיט, להפליג מעל פני המים, לטפס לקרקע יבשה ולהמריא ממנה בקלות. כל זאת תוך ניווט עצמאי, שידור מידע בזמן אמת ויכולת נשיאת מטען אזרחי או צבאי.

אבל השינוי האמיתי הוא לא רק טכנולוגי. הוא תפיסתי.
בפעם הראשונה, מדינה מפגינה יכולת תמרון מבצעית ללא חיץ. תנועה חופשית בין מרחבי הקרב השונים, בלי צורך בתשתית תומכת או ליווי חיצוני. בעידן שבו כל שנייה קובעת וכל קילומטר של טווח פעולה משנה את כללי המשחק, מדובר במהפכה.

לאן פניה של סין ואיפה זה פוגש את ישראל

המומחים בעולם הביטחוני לא שוגים באשליות. הרחפן הסיני לא נועד למשלוחים אזרחיים, אלא מותאם למטרות צבאיות מדויקות: סיורים בגזרות ייחוס, איסוף מודיעין קרוב, חדירה שקטה אל שטחים עוינים ואולי גם משימות חבלה או סיכול.

במרחב האוקיינוס השקט, מול טייוואן, במים הרדודים של ים סין הדרומי, לסין יש כבר כעת אינטרסים ברורים ונכונות לאתגר את החוק הבינלאומי. הכלי החדש הוא עוד נדבך בשאיפה להכריע את הקרב הבא עוד לפני שיירו בו ירייה אחת.

ומה אצלנו? בישראל, מוקפת ים ותשתיות אסטרטגיות חופיות, כלי כזה יכול לשמש גם את כוחותינו וגם את אויבינו. לא קשה לדמיין תרחיש שבו רחפן כזה משוגר מאזור חופי עוין, חודר את קו המים ללא זיהוי, משייט לעבר מטרה רכה, צולל, ולאחר מכן מגיח מתוך הקרקע ומבצע משימה. גם בים התיכון, גם במפרץ אילת, היכולת הזו רלוונטית כבר עכשיו.

מהפכת הלחימה הרובוטית: שלב חדש

רחפנים כבר מזמן אינם גימיק. הם צוללים, מטילים פצצות, מפעילים אמצעי לוחמה אלקטרונית ומספקים מודיעין מדויק בזמן אמת. השלב החדש, רחפן טרנס מרחבי, מכניס אותנו לעידן שבו כלי אחד עושה את עבודת שלושה. הוא לא רק חוסך משאבים, הוא מערער את ההנחות הבסיסיות ביותר של ביטחון גבולות.

זהו אתגר גם למערכות ההגנה הקיימות. כיפת ברזל, חץ ודומיהם נבנו להתמודדות עם איום אווירי קלאסי. מה עושים מול כלי שמגיע מהים, נע באיטיות, בלתי חמוש לכאורה, ואז ממריא לעבר מטרה במהירות?

מוסר הלחימה: אתיקה על קרקע מתנדנדת

כמו תמיד, הטכנולוגיה מקדימה את המשפט. כשמדינה יכולה לשגר כלי כזה לעבר אויב, מבלי להכניס חייל לשטח, מבלי לקחת אחריות פיקודית, נשאלת השאלה: מה הגבול?
האם כל יעד הופך ללגיטימי כשאין מגע ישיר? האם מותר לתקוף באמצעות רחפן כזה מתקן רפואי, מסוף דלק, בית מגורים שנחשד כמוקד שיגור?

הדילמה אינה תיאורטית. כפי שכבר ראינו במלחמות האחרונות, גבולות המוסר נמתחים ולעיתים אף נקרעים כשכוחות בלתי מאוישים נכנסים לזירה.

המסקנה: העתיד כבר כאן, והשאלה היא מי נערך אליו

סין, כך מסתמן, סימנה את העתיד. העולם כולו, כולל ישראל, חייב להתאים את עצמו לקצב הזה.
לא מדובר רק בהדבקת פער טכנולוגי, אלא בהבנה שהמושגים הקלאסיים של הגנה, התרעה וחסינות מקבלים פרשנות מחודשת.

בסופו של דבר, רחפן שעולה מן המים הוא לא רק אתגר טכני. הוא תמרור אזהרה.
העולם משתנה, והשאלה היא מי יידע לשחות, לעמוד ולהמריא מולו.