"מזמור לחורבן": כשצער הוא גם הצלה - פרשת דברים ושבת חזון עם הרב אריה לוין

פרשת דברים, הפותחת את ספר דברים - החומש החמישי והאחרון בתורה - נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב, המכונה גם שבת חזון. זהו צירוף טעון של תוכחה וזיכרון, הנהגה ונבואה, כאב ותקווה.

הרב אריה לוין מתעכב על מה שנראה בעיניו כמסר עוצמתי לימינו: דווקא כאשר משה רבנו חש את ימיו האחרונים מתקרבים, הוא בוחר להוכיח את העם - לא בזעם ולא בנזיפה ישירה, אלא בעדינות, ברמזים, באהבה. "משה שנמנע מלהוכיח לאורך שנות הנהגתו, מחליט לפתוח דווקא את דבריו האחרונים בניסיון לתקן - אך עושה זאת מתוך כבוד. זה שיעור נצחי לכל דור, כיצד לדבר מתוך אכפתיות ולא מתוך האשמה", אומר הרב.

השבת הזו, ערב תשעה באב, מקבלת משקל כפול. מיד בצאת השבת יוסרו בגדי השבת, יישבו עם ישראל על הקרקע ויקראו את מגילת איכה ואת הקינות. אך כאן בדיוק נכנס אחד המסרים המפתיעים של המסורת: למרות הכול, תשעה באב נקרא גם מזמור.

דוד המלך, בפרק עט בתהילים, פותח בפסוק מזעזע: "מזמור לאסף: באו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים." והשאלה זועקת: מזמור? זו קינה, לא שירה. המדרש שואל - ומיד עונה: כן, מזמור. כי הקדוש ברוך הוא, בכעסו על עם ישראל, לא כילה את עמו - אלא כילה את חמתו בעצים ובאבנים. זה לא רק חורבן, זו הצלה. זה מחיר כבד, אך כזה שהותיר אותנו חיים.

הרב לוין מציג משל עוצמתי: זוג חשוך ילדים זוכה להיריון נדיר, אך ברגע הלידה נדרש הבעל לבחור - או חיי העובר, או חיי האם. האם, בגבורה עילאית, מוסרת את נפשה כדי להציל את בנה. הילד נולד, גדל, ובבגרותו שואל את אביו: "למה אני הילד היחיד שאומר קדיש?" האב מספר לו על מסירות הנפש של האם. מכאן ואילך, הילד מבין - הקדיש אינו טקס, הוא הכרת תודה.

כך גם אנחנו, אומר הרב לוין: כשאנו מתאבלים על חורבן הבית, אנו זוכרים - הבית נחרב, ואנחנו נשארנו. הקרבן לא היה לשווא. הקדוש ברוך הוא בחר שלא לכלות את עמו, אלא את המבנה. לכן - זה מזמור לדוד.

"בוודאי שנקונן, בוודאי שנקרא קינות, אבל נזכור: החורבן עצמו היה חלק מהישועה", אומר הרב. "וכמו שהילד זוכר את אמו באמירת הקדיש, כך אנחנו זוכרים את בית המקדש, לא כזיכרון בלבד - אלא כחוב, כחזון, כציפייה."

והסיום, פסוק שהפך לשלט מוסרי ורוחני: "כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה." הגמרא (תענית ל:א) מציבה את זה כתנאי, אך גם כהבטחה. מי שמסכים להרגיש את השבר, יזכה לחוש גם את התיקון.

"מי ייתן", מסיים הרב לוין, "שלא נצטרך להתאבל עוד, ויזכה אותנו הקדוש ברוך הוא לראות בבניין ירושלים במהרה בימינו - בגאולה שלמה, באור חדש, מתוך אהבה ואחדות. שבת שלום ומבורך."