״כששכבתי מדמם הבנתי שמישהו מלמעלה החליט שאני צריך להישאר״ | סיפור שלא ייאמן

"אם לא היו פותחים לי את הבטן תוך שעה - הילדים שלי כבר היו יושבים ‘שבעה’," כך פותח טל סמל, אב לשלושה ובעל חנות תכשיטים, את עדותו המטלטלת על הרגע שבו כמעט איבד את חייו.
סמל, כבן 60, חובב אופנועים ותיק, חבוש היטב בציוד הגנה, מצא את עצמו מתבוסס בדמו - כשכל רגע קובע.

"35 שנה אני רוכב - לא החלקתי אפילו פעם אחת. חגגנו את פסח, ניהלתי את הסדר אצל ההורים שלי. יום למחרת, חול המועד, עליתי לעבודה, שעה-שעתיים. אני זוכר את הנסיעה, את העצירה הפתאומית של רכב ממול, את ההחלקה... ואז - את המכה בבטן. כאב שלא מהעולם הזה."

"התחלתי לטבוע. בדם של עצמי"

סמל הצליח לגרור את עצמו למדרכה, מנסה להסיר את שכבות ההגנה מעליו - ומבין שהוא לא יכול לזוז.
"הרגשתי איך הדם מציף אותי מבפנים. התפוצצה כליה, נקרע עורק ראשי, הכבד נקרע, ואני פשוט טובע בדמי. זה לא תאונה קשה. זה פשוט פגיעת בטן קטלנית."

שליח 'איחוד הצלה' שהיה בזירה הבין את חומרת המצב והחל לדחוק בצוותים בבית החולים: "שמתי לב שמניחים אותי בצד, מחכים לסניטר. לא היה זמן. הבן שלי ואחי פשוט לקחו את המיטה ורצו ל-CT בכוחות עצמם. כל דקה - חיים."

קריסת מערכות, איברים על מגש, ונקודת האל-חזור

בניתוח - התמונה החריפה. "הרופא אמר לי במפורש: 'עבדנו על האיברים שלך כשהם מחוץ לבטן. הכליה שלך הייתה חור אחד גדול. זרקנו אותה.'"

הרופא, ד"ר סובר, ניגש לאמו של טל בזמן הניתוח ואמר משפט שאי אפשר לשכוח: "גברת, רבע שעה לפני כן - הבן שלך היה מת. לא יודע איך הוא חי."

לאחר כמה ימים, אותו רופא חזר אל מיטתו של סמל ואמר בפשטות: "היה כאן מישהו מלמעלה שהתערב. זה או שהוא אוהב אותך מאוד - או שלא רצה אותך לידו עדיין. אבל זו הייתה התערבות ברורה."

"רק תודה. כל רגע. כל נשימה"

מאותו רגע - משהו בטל השתנה.
"הייתי בטיפול נמרץ, מחובר לזונדה, לא זז. אבל בפנים - הייתי מלא הודיה. כל רגע - תודה. כל נשימה - תודה. היום אני לא מפסיק לחייך. להבין שהכול - מתנה."

הוא מדבר גם על המשמעות:
"האופנוע - מאחוריי. אני לא נוגע בזה יותר. זה היה הכרטיס הצהוב מהשמים. אני מקווה שמי שיקרא את זה - יבין. זה לא תחביב. זה סכנת נפשות."

"מה יישאר? לא התכשיטים. רק זיכוי הרבים"

טל, שכבר שנים מנצל את חנות התכשיטים כדי לדבר עם לקוחות על פרשת שבוע ויהדות, חוזר שוב ושוב על המסר:
"הבנתי שיום אחד, כשאסתלק - מה שיישאר ממני זה לא הזהב או הטיולים. רק הסרטונים שהפצתי, דברי התורה שזרקתי לאנשים, הילדים שגידלתי. זה מה שנשאר. כל השאר? לא שווה כלום."

ובסיום - הוא מוסיף בקול חנוק מדמעות:
"ברוך שעשה לי נס במקום הזה."