בן זוג שתלטן. איך אמורים לחיות איתו?

איך לחיות עם בעל שתלטן?

חיים עם בן זוג שתלטן יוצרים עומס נפשי יומיומי.
לפעמים לא בצעקות או באלימות גלויה, אלא בשחיקה איטית, תחושת חנק, חוסר ערך ופחד מתמיד לטעות.

שתלטנות נובעת מפחד עמוק של הצד השני לאבד שליטה, לכן הוא מנסה לשלוט על האשה - דרך חוקים, הערות, תיקונים, טון דיבור, או אפילו יחס מותנה...
הוא לאו דווקא רע - אבל הוא חי מתוך דחף לשלוט כדי להרגיש בטוח.
פעמים הפוך... הוא דווקא כ"כ חלש שהוא לא יודע להתמודד ולהסתדר - אלא על ידי שליטה!

זה כואב לשמוע, אבל כדי לדעת: ככל שנכנעים לשתלטן - הוא ישלוט יותר.
יש אנשים רגילים שמוותרים להם, אז כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, יש הדדיות בריאה.
אבל אנשים שהם סובלים מבעיות נפשיות - הם לא רואים שמוותרים להם, הם עסוקים בעצמם, והם רק רואים את הפחד לאבד שליטה.
ולכן הם חווים אובססיה לעוד ועוד שליטה.
וויתורים אליהם מעניקים להם תחושת ביטחון - ולא שלום בית.

אז מה עושים?

חשוב לדעת: מי שחי עם אדם שתלטן - שלא יאבד את עצמו, שלא יישכח את עצמו.
הדרך היא שהאשה תשאל את עצמה מה היא רוצה, לזכור שיש לה רצון, שיש לה שאיפות, שיש לה את החיים שלה... את הרצונות שלה.

אדם שחי בסביבת שתלטן - הוא חייב לשמור על בריאות הנפש על ידי שהוא שומר על התחביבים שלו, על העשייה שלו, על השאיפות שלו.
כל דבר שמזכיר לאדם שהוא בעל ערך בפני עצמו.
כי ככל שאת נחלשת - השתלטנות גדלה.
וככל שאת מתחזקת בעדינות - השתלטנות מאבדת מכוחה...

צריך לדעת להציב גבולות - בלי מלחמה.
לא להתווכח על כל דבר. לא לנסות לשכנע יותר מדי.
אבל כשיש גבול שחשוב - לומר אותו ברוגע ובלי התנצלות.

המטרה היא לא לשבור אותו - אלא לא להישבר ממנו.
אנו לא מחפשים לשנות אותו, אלא מחפשים להיות חזקים ולא להיבהל ממנו.
מי שמחפש לשנות את האחר - הוא נעשה תלוי באחר.
מי שמנסה לעבוד על הגבולות שלו - פעמים שזה ישפיע על האחר ופעמים לא, אך ודאי שמי ששם גבולות הוא יישאר יחסית בריא ורגוע בנפשו.

בסוף, השתלטן מזלזל בעצמו, והוא גם מזלזל במי שהוא מצליח לשלוט עליו.
מי שלא נשלט על ידי השתלטן - הוא גם מוערך בעיני עצמו וגם בעיני השתלטן, עד שהוא מבין ששליטה היא לא דרך תקשורת יעילה ומתגמלת.